יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

שמטו את צדקת המפעל הציוני

                                                                            מאת: עמוס גבירץ
   שופט בית משפט השלום בבאר שבע, עידו רוזין פסק שששה תושבים מאל עראקיב ישלמו 262,000 שח' הוצאות הריסות כפרם למדינה, ועוד 100,000 שח' הוצאות לפרקליטות המדינה. מה שיותר חשוב במשתמע, שפרקליטות המדינה והשופט ערערו את כל צדקת טענת הציונות לזיקתם של היהודים לארץ, אחרי קרוב ל-2000 שנות גלות. אם הם מתכחשים לזיקתם של הבדואים לאדמתם, ממנה המדינה גירשה אותם בתחילת שנות החמישים - בהנחה שהם אינם לאומנים-גזעניים - הרי מה ההצדקה למימוש זיקתם של היהודים לארץ אחרי 2000 שנה?
   כנסת ישראל יכולה לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה. הרי יש למדינה בתי משפט, צבא ומשטרה שיכולים לאכוף אותם. הבעיה שיש חוקים שאכיפתם מערערים את צדקת המפעל הציוני ואת מוסריותו.
   מוסר וצדק אינם נקבעים בהחלטות של רוב ומיעוט. הם עומדים מעליהם. הם אבני בוחן להחלטות ולחוקים ולמעשים של כל אדם ובמקרה שלנו, של המדינה. אין להם בתי משפט, צבא ומשטרה שאוכפים אותם. זה נתון לנו אם נפעל לאורם או בניגוד להם. ממשלת ישראל בחרה ללכת נגדם בהסתמך על כוחה וחוקיה.
   הנה הסיפור: בתחילת שנות החמישים הודיע המושל הצבאי לשיח של שבט אל תורי, שצה"ל עומד לערוך אימונים באזור מגוריהם ולמען ביטחונם, הורה להם להתפנות. הוא הבטיח שאחרי חצי שנה, כאשר ייגמרו האימונים, הם יוכלו לחזור. כאשר ביקשו לחזור אמר להם המושל הצבאי, שעליהם לשלם דמי חכירה על אדמותיהם. או במילים אחרות, שהמדינה גזלה אותן מהם! הם סירבו והמשיכו לקיים זיקה לאדמותיהם. בשלב מסוים חזרו וחידשו את כפרם על אדמותיהם. כדי להוכיח שימוש לאדמות באזור אל-עראקיב הרחב, קק"ל החלה בסוף שנות התשעים ליער את האזור. קוראים לזה "יער השגרירים". כאשר הנטיעות הגיעו לקרבת הכפר אל עראקיב, ב-2010 החלה המדינה להורסו. עד היום הרסו את הכפר 117 פעמים! לתושבים יש תעודת קנייה של אדמות הכפר מ-1905, אבל המדינה לא מכירה בבעלות מסורתית של הבדואים על אדמותיהם. הם כמו כמעט כל הבדואים בנגב, לא רשמו את בעלותם בטאבו העותומאני.

   זה הרי הסיפור הציוני: היהודים גורשו מהארץ בידי הרומאים, ומאז שמרו על זיקתם לארץ. התנועה הציונית -  כמו הבדואים מהכפר אל עראקיב – החלה לחזור לארץ ולחדש את הישוב היהודי בארץ. ברבות הימים הקימו את מדינת ישראל, לה יש צבא ומשטרה, בעזרתם היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. במקרה של אל עראקיב, קבע בית המשפט של מדינת ישראל ששמירה על זיקה לארץ (לאדמה), אינה מצדיקה את ההתיישבות המחודשת בה. מכיוון שאינני חושד בפרקליטות ובשופט הנכבד שהם לאומנים-גזעניים, הרי שמבלי משים הם שמטו את צדקת המפעל הציוני...    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה