יום ראשון, 31 בדצמבר 2017

                                קרימינליזציה של הקורבן
                                            מאת: עמוס גבירץ
   לפי פסיקת שופט בית משפט השלום בבאר שבע, יואב עטר, שייח סייח אבו-מדיע'ם אל טורי הוא פושע, הראוי למאסר של עשרה חודשים, מכיוון שפלש לאדמות, שלטענת השייח שייכות לו! זאת לפני שבית המשפט הכריע בשאלת הבעלות על האדמות האמורות. הוא פסק ששייח סייח ישלח לכלא לעשרה חודשים וישלם קנס של 36,000 שח', בתוספת מאסר על תנאי לחמישה חודשים, אם ייכנס שוב לאל עראקיב.
   מדובר באדמות שאבי סבו של שייח סייח רכש ב-1905 משבט אל עוקבי באזור אל עראקיב. ב-1952 בא המושל הצבאי לשייח של אותם ימים ואמר לו שצה"ל מתכוון לערוך תמרונים באזור ועליהם לפנות את המקום לחצי שנה, עד לסיום התמרונים. מאוחר יותר, כאשר ביקשו תושבי אל עראקיב לחזור לאדמתם, נאמר להם שעליהם לשלם דמי חכירה. הם כמובן לא הסכימו לשלם דמי חכירה על אדמתם.
   כנסת ישראל חוקקה את חוק רכישת מקרקעין ב-1953, שבין השאר קבע שאדמות שלא היו בשימוש בתקופה שהוגדרה בחוק, יהפכו לאדמות מדינה. פינו בני אדם מאדמותיהם ומכיוון שלא יכלו לעשות בהן שימוש, העבירון לבעלות המדינה. שוד קרקעות בעזרת חקיקה! בנוסף יצרו מצב שלא מכירים בבעלות מסורתית על אדמות. מי שלא רשם את בעלותו בטאבו, ממשלת ישראל מסרבת להכיר בבעלותו על הקרקע. לשייח סייח בדומה לבדואים רבים, יש מסמך קנייה של אדמתו, אך המדינה לא מכירה בו כהוכחה לבעלות. יש לזכור שהאדמות עליהן הוקמו יישובי חומה ומגדל בנגב, נקנו מבדואים לפי הבעלות המסורתית...
   עכשיו כאשר שייח סייח ואנשיו מסרבים להשלים עם שוד אדמותיהם, בעזרת חוקים ותרגילים משפטיים, הופכים אותם לפושעים! יש אלפי בדואים בנגב שבעלותם המסורתית על אדמותיהם לא מוכרת, וכאשר הם מנסים לדבוק באדמותיהם, הם נהפכים לפושעים בישראל. הפולש הכריז על אדמותיהם כאדמות מדינה, ועכשיו טוען שהבדואים פולשים לאדמות המדינה!
   אבל בכך לא נגמר הסיפור. ממשלות ישראל לא הכירו בכפרי הבדואים שהיו בנגב לפני קום המדינה. גם הכפרים שנוצרו כתוצאה מגירוש שבטי הבדואים מאדמותיהם לאזור הסייג לא הוכרו! תבינו המדינה נישלה בני אדם מאדמותיהם ובמקומות בהם היא הושיבה אותם, היא רואה בהם פולשים! אם לא מכירים בכפר, הרי שכל הבנייה בו אינה חוקית. הוסיפה המדינה ובעזרת חוקי התכנון והבניה קבעה, שרוב אדמות הסייג הן חקלאיות ואסורות לבניה. כך נוצר מצב חוקי בו כל הבדואים בכפריהם, בבואם לממש את זכות האדם לקורת גג, הופכים לפושעים.
   טכניקות דומות של חקיקה ההופכת את קורבנות הכיבוש לפושעים, אנחנו רואים בשטחים הכבושים. בתחילת שנות השבעים צה"ל פיזר את ועדות התכנון והבנייה המקומיות והעביר את סמכויותיהן לעצמו. עכשיו פשוט נמנעים מליצור תוכניות מתאר ולא נותנים אישורי בנייה, ואז כמעט כל הבנייה הפלסטינית אינה חוקית. צה"ל הכריז על שטחי אש באזורים שיש בהם אוכלוסייה פלסטינית דלילה. עכשיו הפלסטינים החיים שם מפרים את "חוקיו". בצורה דומה משתמשים בשמורות טבע ואתרים ארכיאולוגיים, המונעים מפלסטינים להשתמש באדמותיהם.
   מדובר במדיניות של דחיקת רגלי האוכלוסייה הלא רצויה מהארץ או לאזורים מצומצמים ביותר. זאת מלחמה של כוחות הביטחון של ישראל נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. כדי לשכנע את הישראלים ואת העולם בצדקת המעשה, בנו מערכת חוקים שלמה שתציג את המלחמה הזאת כאכיפת חוקים על מפריהם. אני קורא לזה: "קרימינליזציה של הקורבן".

   איך נצליח לשכנע את עצמנו ותומכינו, שאנחנו הטובים והם הרעים, אם לא ניצור מצב חוקי ההופך את קורבנותינו לפושעים?!

יום שני, 25 בדצמבר 2017

582 - שייח סייח נענש על דבקותו באדמתו

   ביום ראשון 24.12.17 שופט בית משפט השלום בבאר שבע, יואב עטר, גזר את דינו של שייח סייח מאל עראקיב לעשרה חודשי מאסר בגין פלישה לאדמותיו וחמישה חודשי מאסר על תנאי אם ייכנס לאדמתו באל עראקיב והשית עליו קנס של 36,000 שח'.

582 - מתנחלים תקפו רועים פלסטינים בבקעת הירדן צה"ל עומד מנגד

   ביום שישי, 15.12.17, תקפו מתנחלים ממשכיות, (ליד עין אל חילווה שבבקעת הירדן), רועים בקרבת ההתנחלות. חיילי צה"ל לא מנעו את התקיפה.
בשבת, 16.12, שוב תקפו מתנחלים ממשכיות (שיצאו מתפילת הבוקר), רועים פלסטינים. צה"ל נמנע מלהתערב.  שוד קרקעות דוחה שבת...

ביום ראשון, 18.12, שוב תקפו מתנחלים ממשכיות רועים פלסטינים. חיילי צה"ל עזרו לתוקפים. הרועים עברו לקרבת ההתנחלות רותם, משם גורשו על ידי רכז הביטחון של ההתנחלות וחיילים.

יום שני, 18 בדצמבר 2017

581 - הריסת בית בדואים בנגב

ביום רביעי, 13.12.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים, והרסו בית בכפר הבדואי א-סיר (דרומית לבאר שבע).

581 - פלסטינית נפטרה בעקבות זריקת רימון הלם ופריצה של חיילים לביתה

   בלילה שבין יום שני לשלישי, 11-12.12.17, חיילי צה"ל ביצעו חיפושים בבתי תושבים בזבידאת שבבקעת הירדן הכבושה (ליד כביש 90). לפני שפרצו לאחד הבתים, ניסה בן המשפחה לשכנע את החיילים שיש חולה בבית ושלא ייכנסו. אחד החיילים השליך רימון הלם לתוך הבית והחיילים נכנסו לבית ומצאו את חמדה זבידאת בת השבעים. היא לקתה בהתקף לב ונפטרה.

יום שני, 11 בדצמבר 2017

580 - שוב הרסו את אל עראקיב

ביום רביעי 6.12.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ושוב הרסו את אל עראקיב.

580 - שוטרת צבאית לימדה לקח פלסטיני שהגיע למחסום רגע לפני סגירתו

   ביום שני, 4.12.17, פעילות מחסום ווטש הגיעו לתצפית ליד מחסום פלאמיה צפון (המפריד בין החקלאים לאדמותיהם שמעבר למכשול ההפרדה), בקרבת הכפר הפלסטיני ג'יוס. שתי דקות לפני זמן סגירת המחסום, הגיע חקלאי פלסטיני עם טרקטור. שוטרת צבאית שהייתה במקום, סגרה את השער בפניו, בטענה שצריך ללמדו לקח שלא יבוא ברגע האחרון. חמש דקות היא המשיכה להסביר מדוע היא לא נתנה לו לעבור... 

יום רביעי, 6 בדצמבר 2017

"פשעם" של שוברים שתיקה

                                                       מאת: עמוס גבירץ
   פשעם הגדול של אנשי "שוברים שתיקה" הוא, שהם מתעקשים לומר לנו ולעולם את מה שאנחנו יודעים, אבל לא רוצים להודות בו. אנחנו יודעים, שאי-אפשר לקיים כיבוש והשתלטות על השטחים הכבושים, ללא מלחמה תמידית של צה"ל באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, חסרת המגן; אנחנו יודעים, שזה נוגד את האתיקה של צבא (טוהר הנשק); אנחנו יודעים שזה נוגד את המוסר; אנחנו יודעים שזה נוגד את החוק הבינלאומי. אבל אנחנו מסרבים להודות בכך, מכיוון שזה פוגע בצורך שלנו לתפוס את עצמנו כטובים בסכסוך נגד הפלסטינים.  אנחנו הטובים והם הרעים!
   כל אחד מאתנו מעצם היותו, תופס עצמו כטוב. כך גם כל קבוצה אליה בני אדם משתייכים (משפחה, מקום עבודה, מעגלי ידידים, קבוצות פוליטיות, תרבותיות, ספורטיביות, דתיות ולאומיות) , מעצם היותה, תופסת את עצמה כטובה. אחת הדרישות הכי בסיסיות של הקבוצות השונות מחבריהן, היא לויאליות לקבוצה. הבעיה היא, שהרבה פעמים בני אדם מגיעים למצבי קונפליקט בין הלויאליות לערכים אחרים, כמו שיפוט מוסרי, ערכי צדק ודאגה לטובת הקבוצה.
   אנחנו מכירים את התופעה של חושפי שחיתויות במקומות העבודה. אלה מתוך השיפוט המוסרי שלהם ומתוך דאגה לטובת מקום עבודתם, כאשר הם מגלים שמישהו מנצל את מעמדו במקום העבודה, כדי לגרוף כספים או טובות הנאה, שאינם מגיעים לו, הם פונים לממונה עליהם, כדי שישים סוף לפגיעה במקום עבודתם בידי אותו מושחת. אם הממונה לא פועל להפסקת מעשי השחיתות, פונה חושף השחיתות למשטרה ו/או לתקשורת, כדי שאלה יילחמו במעשי השחיתות. בקהילה הרחבה חושף השחיתות נתפס כלוחם בפשיעה הפוגעת במקום העבודה. ברוב המכריע של המקרים, בין חבריו לעבודה, הוא נתפש כבוגד שהוציא עניינים פנימיים החוצה. ברוב המקרים, בסופו של דבר, חושף השחיתויות נדחק החוצה ממקום עבודתו, למענו הוא נאבק.
   אנשי שוברים שתיקה, האמינו שגייסו אותם לצה"ל כדי שיגנו על מדינת ישראל ואזרחיה. הסתבר להם שלא כך הדבר. הם נדרשו להגן על הכיבוש ומפעל ההתנחלויות. כחיילים, הם נדרשו להילחם באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן, תוך פעילות הנוגדת את האתיקה של צבא וטוהר הנשק, את המוסר ואת החוק הבינלאומי. הם נדרשו לעשות דברים שמצפונם מייסר אותם עליהם. הם היו עדים למעשים, שאסור לחיילים לעשות. הם הבינו שאין לזה שום קשר לביטחונה של ישראל והרבה פעמים זה פוגע בביטחונה.
   אז הם פנו לצבא ולחברה בישראל, כדי לשים קץ לדברים האלה. כאשר הם הבינו שאין שום סיכוי לתיקון, הם החלו להוציא את דבריהם גם החוצה. בדיוק כמו חושפי השחיתויות במקום עבודתם. כמובן שגם התגובות הם כאלה. במקום להתייחס ברצינות לטענותיהם, התחילו בקמפיין מתמשך של דה-לגיטימציה לארגון ולאנשיו.
   אני מבין את אנשי הימין הנאבקים נגד שוברים שתיקה, כפי שהם נאבקים נגד כל ארגון אחר שנלחם למען זכויות האדם או למען שלום. אלה פוגעים באידיאולוגיה שלהם למען "ארץ ישראל השלמה". אי-אפשר להגשים את האידיאולוגיה הזאת ללא פגיעה בזכויות האדם וללא שלילת הסיכוי לשלום. יותר מדאיג אותי נפילתם של רבים במרכז ובמרכז-שמאל ברשתם של אנשי הימין. המלחמה בשוברים שתיקה איננה על אמינותם ולא בגלל פנייתם לגורמי חוץ. המלחמה נגדם היא בגלל מאבקם לטוהר הנשק (צבא לא נלחם באזרחים), בגלל מאבקם לזכויות האדם ובגלל מאבקם למען השלום.

   כל מי שדואגים לטובתה של ישראל, צריכים להודות לשוברים שתיקה על פועלם ולדרוש התייחסות רצינית לטענותיהם.     

יום שני, 4 בדצמבר 2017

579 - הרס בית בדואי בנגב

   ביום שני, 27.11.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בית בכפר הבדואי אל ע'רה שבנגב (דרומית לכביש 31).

579 - שוטרי מג"ב החרימו דגל פלסטיני אחרי שהמפגינים הישראלים עזבו את המקום

   כל יום שישי מתקיימת משמרת מחאה בשייח ג'רח המסופחת לירושלים. ביום שישי, 24.11.17, לאחר שהמשמרת הסתיימה והישראלים עזבו שוטרי מג"ב, שנכחו לאורך כל המשמרת, דרשו מהפלסטיני שנותר במקום לקפל את הדגל הפלסטיני, אותו הניף לאורך ההפגנה וכך הוא עשה. שוטרים נוספים שהגיעו למקום לקחו את הדגל ואיימו עליו שאם ישוב ויניף את הדגל ייעצר.

יום שני, 27 בנובמבר 2017

578 - הריסות בתי בדואים בנגב

   ביום  שלישי 21.11.17, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים והרסו שני בתים בביר הדג', (ליד רביבים). למחרת יום רביעי, הם הרסו בית בכרכור (ליד אתר האשפה דודאים).

578 - הריסת בתים בבקעת הירדן הכבושה

   ביום רביעי 22.11.17, הגיעו חיילי צה"ל ליום הריסות בבקעת הירדן הכבושה. באבו אל עג'אג', בחלק הדרומי של הג'יפתליק, הרסו בית מגורים; בשוני שבג'יפתליק, הרסו דיר; בפרוש בית דג'ן הרסו קרוון, פגעו בצינורות השקיה ובחלקת ירקות, ורוקנו מיכל מים והרסוהו. 

יום שני, 20 בנובמבר 2017

577 - הרס בתי בדואים בנגב

   ביום חמישי 16.11.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את אל עראקיב. ליד תל שבע הם אילצו את בעל אוהל המגורים שלו ומשפחתו, להרוס בעצמו. זאת ההריסה העשירית השנה.

577 - פלסטיני אולץ להרוס בעצמו את ביתו

   בשבת 11.11.17, נאלץ  פלסטיני תושב הכפר סילוון, המסופח לירושלים, להרוס בעצמו את ביתו. פקחי העירייה  איימו עליו שאם לא יהרוס את ביתו בעצמו, העירייה תהרוס והוא יחויב לשלם 80,000 שח', עלות ההריסה.

יום שני, 13 בנובמבר 2017

576 - ימי הריסות בכפרי בדואים בנגב

  בימי רביעי וחמישי 8-9.11.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לימי הריסות בישובי בדואים בנגב. ביום רביעי הרסו בכרכור, ליד רהט, מבנה; באם בטין עקרו עשרות שתילי זית והרסו גדר; ליד אבו תלול עקרו עשרות שתילי זית והשמידו עשרות חבילות קש גדולות והרסו גדר. ביום חמישי בביר הדג' הרסו חנות מכולת וגדר; באבו קרינת, ליד ערערה, הרסו סככה וגדר.

576 - הריסות בבקעת הירדן

   ביום שלישי 7.11.17 הגיעו חיילי צה"ל ליום הריסות בבקעת הירדן. בת'אבת מרעי, שבדרום הג'יפתליק הם הרסו שני בתים. 16 נפשות נותרו ללא קורת גג. בג'יפתליק הם הרסו דיר צאן. בפרוש בית דג'ן הם הרסו מחסן.

יום שישי, 10 בנובמבר 2017

575 - כך מתחיל טרנספר

   כך מתחיל טרנספר מתוכנן.

   ביום חמישי 9.11.17 שלושים משפחות פלסטיניות (קרוב ל500 נפשות), מעין אל חילווה ואום ג'מאל הנמצאות ליד ההתנחלות משכיות שבבקעת הירדן, קיבלו צווי פינוי ממקום מגוריהם. התאריך על הצווים מה-1.11.17. הם נדרשים לפנות את מקומות מגוריהם תוך שמונה ימים.

יום שני, 6 בנובמבר 2017

574 - הריסות בישובי בדואים בנגב

   בימים שלישי ורביעי, 2017 .31/10- 1/11, באו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים לימי הריסות ביישוביי הבדואים בנגב. ביום שלישי הרסו מבנה בואדי אל נעם. ברביעי בגסר אס-סיר, ליד דימונה, עקרו עשרות עצי תמרים; ליד תל שבע הרסו סככה וגדר.

574 - החשד מתנחלים עקרו עצי זית של שכניהם הפלסטינים

   ביום שישי, 27.10.17, פלסטינים שיש להם אדמות סמוך למאחז אביגייל, בדרום הר חברון, גילו שכחמישים עצי זית צעירים במטע שלהם נעקרו. החשודים; מתנחלים שמתעקשים להפריע לפלסטינים לעבד את אדמתם.

יום שני, 30 באוקטובר 2017

573 - הריסת בתי בדואים בנגב

   בימים שני, שלישי ורביעי, 23-25.10.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לימי הריסות בתי בדואים בנגב. ביום שני הרסו בית וצריף וביום שלישי הרסו רצפת בטון, אחרי הריסה עצמית, בוואדי אל נעם; ליד אבו תלול הרסו בית; במכחול, צפונית לכביש 31, הרסו רצפת בטון. ביום רביעי, ליד לקיה הרסו סככה ובית; ליד שגב שלום הרסו בית; וליד אבו תלול הרסו בית. באבו גרינת, ליד ערערה, עקרו עצי זית וליד אבו גרינת הרסו בית. הם שוב הרסו את אל עראקיב.

573 - הריסת בתי בדואים בנגב

   בימים שני, שלישי ורביעי, 23-25.10.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לימי הריסות בתי בדואים בנגב. ביום שני הרסו בית וצריף וביום שלישי הרסו רצפת בטון, אחרי הריסה עצמית, בוואדי אל נעם; ליד אבו תלול הרסו בית; במכחול, צפונית לכביש 31, הרסו רצפת בטון. ביום רביעי, ליד לקיה הרסו סככה ובית; ליד שגב שלום הרסו בית; וליד אבו תלול הרסו בית. באבו גרינת, ליד ערערה, עקרו עצי זית וליד אבו גרינת הרסו בית. הם שוב הרסו את אל עראקיב.

573 - מתנחלים תקפו מוסקי זיתים פלסטינים

   מתנחלים שהגיעו ממאחז נחלת יוסף (ליד אלון מורה), תקפו חקלאים פלסטינים מדיר אל חטב,  שמסקו זיתים במטע שלהם, בתיאום עם צה"ל. חיילים שהיו במקום הרחיקו את התוקפים שפגעו פיזית במוסקים. אף אחד מהתוקפים לא נעצר. שוטרים הגיעו אחרי האירוע. תלונה הוגשה למשטרה.

יום ראשון, 22 באוקטובר 2017

572 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום חמישי 19.10.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסת בתי בדואים בנגב. בביר הדאג', ליד רביבים, החרימו קרוון והרסו סככה; בסוואוין, ליד אבו תלול, הרסו בית; בכוחלה, צפונית לכביש 31, הרסו שלושה בתים; בתל אל מלאח, מערבית לכסיפה, הרסו בית.

572 - מתנחלים גונבים זיתי פלסטינים

   עם פתיחת עונת מסיק הזיתים, נצפו מקרים של מתנחלים שגנבו זיתים של פלסטינים. במקומות בהם צה"ל מגביל את גישת הפלסטינים לשדותיהם, שם אחריותו למניעת הגניבות גוברת.
   ביום רביעי 18.10.17 מתנחל שבא מחוות גלעד, חטף מפלסטינית, מהכפר ג'ית, את הזיתים שהיו ברשותה ושפכם בין הקוצים.

ביום ראשון 22.10 בתאום עם צה"ל הגיעו חקלאים פלסטינים מבורין למטעי הזיתים שלהם ליד המאחז גבעת רונן. הם גילו שאת רוב העצים מסקו מתנחלים.

יום שני, 16 באוקטובר 2017

571 - מתנחלים תקפו פלסטינים שמסקו את זיתיהם

   ביום רביעי 11.10.17, מתנחלים שהגיעו מהמאחז "מגיני הארץ" (ליד ההתנחלות ברכה), תקפו פלסטינים מהכפר קליל, שמסקו זיתים במטע שלהם. חיילים שהוזעקו למקום, הגיעו לאחר שהתוקפים הסתלקו.

יום שני, 9 באוקטובר 2017

                                   ההתנחלויות מסכנות את קיומנו
                                                   מאת עמוס גבירץ
   כל מי שעוקב אחר סאגת הבנייה בהתנחלויות, מבין שכל המפעל הזה יכול להתקיים רק בזכות נכונותה של ארה"ב לתמוך בו – תוך הצהרות התנגדות לו. כמו שבסיני ובעזה ההתנחלויות לא מנעו פינוי, כך גם בגדה המערבית ובגולן הן לא ימנעוהו. ההבדל היחיד יהיה במחיר. פינוי ההתנחלויות בגדה המערבית עלול לגרום למלחמת אזרחים ולחורבן כלכלי. מבחינה זאת ההשקעה האדירה שהשקיעו כל ממשלות ישראל במפעל ההתנחלויות, עלולה להסתבר כהשקעה במלחמת אזרחים עתידית, עד כדי החרבת המדינה.
   הסחרור שתקף את החברה הישראלית בעקבות הניצחון המהיר במלחמת 1967, גרם לממשלת ישראל לדחות את הצעת השלום של מצרים ולמלחמת 1973, שאילולא הספקת הנשק המהירה של ארה"ב, יכלה לערער את קיומה של ישראל. הניצחון שוב גרם לזחיחות דעת, שאפשרה את המשך מפעל ההתנחלויות וסרבנות השלום של ממשלות ישראל.
   השלום עם מצרים, נעשה בקונטקסט של המלחמה הקרה, כאשר מצרים שינתה אוריינטציה, מסובייטית לאמריקאית. חלק מהעסקה, היה לחץ אמריקאי על ישראל, לצאת מסיני תמורת שלום. שום לובי יהודי רציני בארה"ב לא היה יכול לעמוד נגד האינטרס האמריקאי. יש לזכור שהלובי היהודי בארה"ב יכול להיות משפיע, כל עוד הוא נאמן לאינטרסים של ארה"ב. ראש הממשלה בגין, שאידיאולוגית רצה לספח את סיני לישראל, העדיף את שמירת היחסים המיוחדים עם ארה"ב – כאינטרס קיומי של ישראל – על מימוש האידיאולוגיה שלו לספח את סיני.
   ישראל נמצאת באזור שברובו המכריע, אינו רוצה בקיומה. לכן עורף התמיכה שלה מהותי לקיומה. היום ארה"ב בשל האינטרסים שלה וגרמניה עם אירופה מאחוריה, מהוות את עיקר עורף התמיכה של ישראל. אם האינטרסים של ארה"ב ישתנו (זכרו מה קרה ליחסים עם צרפת, לאחר יציאתה מאלג'יר), או שהיא תאבד את מעמדה כמעצמה מספר אחת, בנוסף להחלשת זיכרון השואה, ישראל עלולה לאבד את עיקר עורף התמיכה שלה. כבר היום, בגלל מעשי הכיבוש, יש שחיקה מתמדת במעמדה של ישראל במערב. זה בעוד שלפלסטינים יש עורף תמיכה של כל העולם הערבי והמוסלמי. נכון, כרגע העולם הערבי והמוסלמי עובר משבר נורא, אבל הוא לא הולך להעלם מהמפה.
   במציאות של היום – עוד מלפני פרוץ המשבר - הליגה הערבית וההנהגה הפלסטינית מציעות לנו להיכנס להסכמי שלום, שיכללו החזרת השטחים הכבושים, תוך חילופי שטחים, שיאפשרו לרוב ההתנחלויות להישאר במקומן, וכנראה עסקה של פליטים תמורת ההר בירושלים. הסכם כזה יכול למתן את סכנת מלחמת האזרחים ולהוריד באופן דרמטי את עלות החזרת המתנחלים ארצה. במילים אחרות, צמצום הסכנה לקיומה של ישראל כתוצאה מהיציאה מהשטחים הכבושים. כל השתהות, עלולה להביא אותנו ליציאה מהשטחים בתנאים הרבה יותר קשים ובמחירים הרבה יותר גבוהים. כל הניסיונות של ממשלת הימין למנוע את זה, רק מסכנים את קיומה העתידי של ישראל.

   ללא עורף תמיכה רציני, ו/או הסכמי שלום עם הארצות הסובבות אותנו, ישראל לא תוכל להתקיים, על אף עוצמתה הצבאית. 

570 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי 3.10.17 הגיעו נציגי הממשלה,מלווים בשוטרים ליום הריסות בתי בדואים בנגב. באם קיבו, ליד תל שבע, הרסו מבנה מגורים בפעם התשיעית; בביר אל חמם, ליד תל שבע, הם הרסו בית וסככה; בחשם זאנה, ליד ערערה, הרסו בית; הם הרסו שוב את אל עראקיב.

570 - שופט-מתנחל מאשר הריסת קהילות רועים פלסטיניות

   נועם סולברג הוא מתנחל החי בהתנחלות אלון שבות שבגדה המערבית. מדהים, שאחר חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג מ-2004, שבין השאר קבעה, שכל ההתנחלויות בגדה המערבית אינן חוקיות, מדינת ישראל מינתה מתנחל להיות שופט בבית המשפט העליון שלה. מדהים, ששופט החי בהתנחלות, משתתף בדיונים הנוגעים לשטחים הכבושים, בהם מבקשים ה"מוגנים" (הפלסטינים), לפי אמנת ז'נבה הרביעית, סעד נגד עבירות של צה"ל על החוק הבינלאומי!

   חאלת מכחול וחומסה, היו במקומם לפני 67. צה"ל הרסם מספר פעמים בעבר. ב-2.10.17 הרכב של שלושה שופטי בג"ץ, ברשותו של סולברג, נתן החלטה המאפשרת לצה"ל להרסם שוב. 

יום שני, 2 באוקטובר 2017

569 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי 26.9.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בתי בדואים בנגב. באבו גרינת, ליד ערוער, הם הרסו שלושה בתים; באל באטל, ליד כוחלה, הרסו בית.

569 - מתנחלים שרפו עצי פרי של פלסטינים

   בעקבות הריסת מאחז לא מורשה עין עמשה, ליד ההתנחלות ברכה, שרפו מתנחלים, ביום ראשון 24.9.17, שבע עצי שקד וארבע עצי זית של חקלאים פלסטינים מכפר קליל השכן. ביום רביעי 27.9 הם שרפו שבע עשרה עצי זית של השכנים.

יום רביעי, 27 בספטמבר 2017

בית המשפט נגד הצדק

                                                          מאת: עמוס גבירץ
   בשני פסקי דין, קיבלו שופטי בית משפט השלום בבאר שבע את התביעות של נציגי המדינה נגד שייח סייח אבו מדיע'ם ואחרים משבט אל טורי. במקרה הראשון, בתביעה אזרחית, קבע השופט עידו רוזין, שתושבי הכפר אל עראקיב ישלמו את הוצאות המדינה על ששת ההריסות הראשונות של הכפר. במשפט השני, בתביעה פלילית (ב-19 תיקים שאוחדו), קבע השופט יואב עטר, שהשייח סייח פולש לאדמות אל עראקיב בניגוד לחוק. אינני משפטן ואינני בא לקבוע אם השופטים פסקו בהתאם לחוק, או כפי שאני מניח יערערו הנאשמים וינסו להוכיח שהחוק עומד לצידם. אני מניח שהשופטים עשו את עבודתם לפי יכולתם המקצועית וכפי שהם מפרשים את החוק. הטענה שלי היא, שהחוק עצמו לא צודק ולא מוסרי. הכנסת חוקקה שורה של חוקים שיצרו מצב בו אוכלוסייה שלמה – שכל חטאה שהם בדואים (או פלסטינים) במדינת היהודים – איבדה את מרבית אדמותיה. 
   הנה סיפור המעשה: ב-1905 קנה אבי סבו של שייח סייח, אדמה ממישהו משבט אל עוקבי. בני המשפחה התיישבו בה. לאחר מכן, על חלק קטן מהשטח, המשפחה הקימה בית קברות, בו קוברים את מתיהם עד היום. האדמה עברה מדור לדור ליורשיו. ב-1952 המושל הצבאי בא אל השייח של אותם ימים, ואמר לו שהצבא מתכוון לערוך תמרונים באזור ולמען ביטחונם, עליהם לעבור לשטח סמוך בו ישב שבט אל הוזייל. המושל הבטיח, שכעבור חצי שנה לאחר שהתמרונים יסתיימו, יוכלו לחזור לאדמתם. כאשר רצו לחזור לאדמתם, אמר להם המושל הצבאי שעליהם לשלם דמי חכירה. כמובן שהם לא הסכימו לשלם דמי חכירה עבור אדמתם. 
   מסתבר שכנסת ישראל חוקקה את חוק רכישת מקרקעין (1953), שבין השאר קבע שאדמה שלא היתה בשימוש בתקופה שנקבעה בחוק, עברה באופן אוטומטי לבעלות המדינה. מעשה שוד אדמות בעזרת חקיקה! לימים משפחת אבו מדיע'ם חזרה והתיישבה על אדמתם, היכן שישבו לפני שהעבירום. בשאר האדמה בנוסף לרעיית הצאן, החלו לעבד באופן אינטנסיבי.
   זה סיפור לא ייחודי, היו עוד שבטים באזור אל עראקיב ומקומות אחרים בנגב, שהמדינה עשתה להם את אותו תרגיל. העבירום מאדמותיהם, עד לסיום התמרונים של צה"ל ובעזרת חוק רכישת מקרקעין (1953), שדדו מהם את אדמותיהם.
   לחיזוק מעשה השוד, ממשלת ישראל ובתי המשפט שלה, ניצלו את העובדה שבעלות אדמות הבדואים התבססה על החוקים המסורתיים שלהם. ממשלת ישראל פשוט לא מכירה בחוקים המסורתיים של הבדואים ומכירה בבעלות על האדמות רק, של מי שרשם את בעלותו בטאבו העותומאני. מכיוון שהרוב המוחלט של הבדואים לא רשמו את בעלותם על אדמותיהם בטאבו העותומאני, נמצאה עוד דרך "חוקית" לשדוד מהם את אדמותיהם. יהודים ומוסדות ציוניים שקנו אדמות מבדואים לפני 1948, לפי הבעלות המסורתית, רשמו את האדמות בטאבו...
   בדרך כלל מקובל שאם נשדדת, הרי שתבוא המשטרה ותנסה לתפוס את השודד ולהחזיר לנשדד את רכושו. אבל כאשר המדינה שדדה, סירובה של משפחת אבו מידע'ם להשלים עם שוד אדמותיהם, הופך אותם לעבריינים לפי החוק הישראלי! אני קורא לזה קרימינליזציה של הקורבן. עכשיו במקום שהמשטרה תגן על האזרח מפני שודדי רכושו, היא מגרשת את הנשדדים המסרבים להשלים עם הפשע. לבסוף מוסיפים חטא על פשע ומחייבים את קורבנות השוד לשלם לשודד על הריסת כפרם, אליו חזרו בניגוד לחוקיו.
   בתי המשפט בישראל מחויבים לפסוק לפי החוק. מכיוון שמדובר בחוקים שבאו לתת בסיס חוקי למעשה שוד קרקעות, הרי שבית המשפט פוסק נגד הצדק והמוסר.     


יום שני, 25 בספטמבר 2017

568 - חשד שמתנחלים מיצהר גרמו נזק לעצי זית של שכניהם

   ב-13.9.17 בתאום וליווי של צה"ל, הלכו נציגים פלסטינים מהכפר בורין, לספור עצים שנשרפו לפני חודשיים מתחת לישיבה של ההתנחלות יצהר. כאשר ירדו לכיוון צומת יצהר, שם גם ספרו את העצים השרופים, גילו 22 עצי זית השייכים לחקלאים מבורין, שלפי החשד מתנחלים שברו את ענפיהם (שבירה גורמת יותר נזק מכריתה).

יום שני, 18 בספטמבר 2017

567 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי 12.9.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים להריסות בתי בדואים בנגב. במולדה-אל-עטרש הרסו שני בתים; באום בטין, ליד צומת שוקת, הרסו דיר.

   ביום חמישי, 14.9, באם גבו, מזרחית לתל שבע, הרסו בית, פעם שמינית! נציגי הממשלה הרסו שוב את אל עראקיב.

567 - מתנחלים מכרמל זורקים אבנים על פלסטינים מאום אל חיר

   בסוף אוגוסט החלו מתנחלים מכרמל לזרוק אבנים לעבר הפלסטינים באום-אל-חיר. הם זורקים כל לילה. פניות למשטרה ולרשויות לא עזרו. וגם בלילות האחרונים זריקת האבנים נמשכת. בשבת פעילי תעאיוש נכנסו לכרמל על מנת למחות כנגד זריקת האבנים. הפעילים הותקפו על ידי כיתת הכוננות של ההתנחלות. לאחד הפעילים נשברה היד מתקיפת מתנחל.

יום שני, 11 בספטמבר 2017

566 - מתנחלים הכו נער פלסטיני

   ביום רביעי 6.9.17, שני נערים פלסטינים מבורקה עלו לגבעה ממול להתנחלות המפונה חומש. קבוצה של מתנחלים שעברו במקום תקפו אותם ותפסו אחד מהם. המתנחלים הכוהו, קרעו מעליו את בגדיו, גררו אותו מרחק רב וזרקו אותו בוואדי. רועה צאן שעבר במקום מצא אותו וקרא לעזרה. ממשפחתו באו, הלבישוהו ולקחו אותו לבית חולים בשכם. 

יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

פוליטיקה וזכויות אדם

                                                             מאת: עמוס גבירץ
   כאשר ישראל כבשה את דרום לבנון (1982 עד 2000), צה"ל לא הפקיע אדמות, לא הוקמו התנחלויות ולא שדדו 80% ממימיהם. שם ישראל לא ניסתה לספח את השטחים הכבושים לתחומה. בגדה המערבית ובגולן ישראל רוצה לספח את כל או חלק מהשטחים הכבושים. חלק נכבד מהפרות זכויות האדם בגדה המערבית נעשה בשירות המטרה הזאת: דחיקת הפלסטינים לטריטוריה מצומצמת ככל האפשר. מזה נובע שוד קרקעות, הרס בתים, הקמת התנחלויות,שוד המים, גירושים וכו'. דברים שאין להם קשר לביטחון ישראל. כאשר אתה נאבק נגד הפרות זכויות האדם האלה, ממילא אתה נאבק נגד מדיניות הסיפוח של כל ממשלות ישראל, מאז 1967.
   אם גדי טאוב היה מתעמק במעשיהם של ארגוני זכויות האדם, לא היה יכול לכתוב את מאמרו: "פוליטיקה כתרפיה" (הארץ,25.8.17). אם גדי טאוב היה מתלווה לפעילים של "תעאיוש" בליווי חקלאים פלסטינים לאדמותיהם, היה מתוודע לתקיפות של מתנחלים המנסים להשתלט על אדמות לא להם. היה מתוודע להתנהגות חיילי צה"ל שברוב המקרים מגבים את המתנחלים, במקום לעצרם. אם היה קורא את הדו"ח של טליה ששון על המאחזים הבלתי מורשים, היה מתוודע לתופעה מוזרה: משרדי ממשלה מממנים פעילות לא חוקית של התנחלויות לא מורשות, שפעמים רבות מוקמות על אדמות פרטיות של פלסטינים! אם ג. ט. היה בודק את פעילות "הוועד נגד הריסת בתים" ושל "רבנים לזכויות האדם", היה מגלה שבשנות השבעים המוקדמות צה"ל הפקיע את סמכות ועדות התכנון והבנייה מידי הוועדות המקומיות הפלסטיניות והעבירן לידיו. הוא היה מופתע לגלות שצה"ל כמעט ולא מאשר בניה באזורי C של הגדה המערבית, וכאשר פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתר, הוא הורס את בתיהם. אם ג. ט. היה בודק את פעולתם של כל ארגוני זכויות האדם בדרום הר חברון היה מגלה שצה"ל גירש פלסטינים מ-12 כפרי מערות ב-1999 – בהחלטת ביניים בג"צ איפשר את חזרתם - ועד היום הוא מנסה לשכנע את בג"ץ לאשר את גירושם של שמונה מהם. אם ג. ט. היה מתלווה לפעילות "מחסום ווטש", היה מגלה שצה"ל הרס את כל מבני המגורים של קהילות שלמות בבקעת הירדן. הוא היה מתוודע להריסת הבתים להחרמת טרקטורים ומיכליות מים, הכל כדי לעודדם לעזוב את מקומות מגוריהם. באותו הקשר הוא היה רואה איך בשנה האחרונה הגיעו מתנחלים צעירים והקימו מאחזים לא מורשים ועכשיו הם תוקפים רועים פלסטינים כאשר אלה יוצאים עם עדריהם למרעה. כמובן, שבמקום למנוע מהם להקים את מאחזיהם, צה"ל מגבה אותם בשטח. אם ג. ט. היה קורא או מתלווה לפעילי "כרם נבות" ומעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו", היה רואה את השיטתיות של ההשתלטות על אדמות הפלסטינים. לא צריך להיות פעיל זכויות אדם, כדי לשאול: איך זה שאוכלוסייה של 380,000 מתנחלים מקבלת יותר מ-80% ממימי הגדה המערבית, בעוד 2,700,000 פלסטינים צריכים להסתפק בפחות מ-20% מהמים.
   מכיוון שהפלסטינים ב"טיפשותם", אינם משלימים עם מעשיה של ישראל ומעזים להתנגד, מתחיל התפקיד הביטחוני של צה"ל... זה כמובן מנוצל לעוד שוד אדמות ועוד לחץ על פלסטינים להצטמצם לשטחים קטנים יותר, או לעזוב את הארץ.  

   צודק ג. ט. שהרקורד של הפלסטינים בשמירת זכויות האדם אינו מרשים. אבל כל הפרותיהם אינם מנשלים את בני עמם מארצם. 

יום שני, 4 בספטמבר 2017

565 - הרס בישובי בדואים בנגב

   ביום רביעי 30.8.17 נציגי הממשלה מלווים בשוטרים הרסו בישובים בדואים בנגב. בלקייה הרסו מחסן; בדריג'את, צפונית לכביש 31, הרסו דיר ואורווה; בחורה הרסו קרוואן; בואדי רואן, דרומית מזרחית לחורה, הרסו דיר.

565 - מעשי צה"ל בחברון

   שיגרת חיים של פלסטינים בעיר העתיקה בחברון:

   ב-23.8.17 חיילי גבעתי סגרו את אזור רחוב שללה עד הכניסה לבסיסם, שבעיר העתיקה. זה כלל סגירת החנויות ואיסור תנועת אנשים באזור. הם עצרו שלושה ילדים שהיו בביתם, בטענה שזרקו אבנים. לא היו להם שום הוכחות לכך. הם זרקו רימוני הלם לעבר התקהלות של אנשים שלא יכלו להמשיך בדרכם.

יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

שמטו את צדקת המפעל הציוני

                                                                            מאת: עמוס גבירץ
   שופט בית משפט השלום בבאר שבע, עידו רוזין פסק שששה תושבים מאל עראקיב ישלמו 262,000 שח' הוצאות הריסות כפרם למדינה, ועוד 100,000 שח' הוצאות לפרקליטות המדינה. מה שיותר חשוב במשתמע, שפרקליטות המדינה והשופט ערערו את כל צדקת טענת הציונות לזיקתם של היהודים לארץ, אחרי קרוב ל-2000 שנות גלות. אם הם מתכחשים לזיקתם של הבדואים לאדמתם, ממנה המדינה גירשה אותם בתחילת שנות החמישים - בהנחה שהם אינם לאומנים-גזעניים - הרי מה ההצדקה למימוש זיקתם של היהודים לארץ אחרי 2000 שנה?
   כנסת ישראל יכולה לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה. הרי יש למדינה בתי משפט, צבא ומשטרה שיכולים לאכוף אותם. הבעיה שיש חוקים שאכיפתם מערערים את צדקת המפעל הציוני ואת מוסריותו.
   מוסר וצדק אינם נקבעים בהחלטות של רוב ומיעוט. הם עומדים מעליהם. הם אבני בוחן להחלטות ולחוקים ולמעשים של כל אדם ובמקרה שלנו, של המדינה. אין להם בתי משפט, צבא ומשטרה שאוכפים אותם. זה נתון לנו אם נפעל לאורם או בניגוד להם. ממשלת ישראל בחרה ללכת נגדם בהסתמך על כוחה וחוקיה.
   הנה הסיפור: בתחילת שנות החמישים הודיע המושל הצבאי לשיח של שבט אל תורי, שצה"ל עומד לערוך אימונים באזור מגוריהם ולמען ביטחונם, הורה להם להתפנות. הוא הבטיח שאחרי חצי שנה, כאשר ייגמרו האימונים, הם יוכלו לחזור. כאשר ביקשו לחזור אמר להם המושל הצבאי, שעליהם לשלם דמי חכירה על אדמותיהם. או במילים אחרות, שהמדינה גזלה אותן מהם! הם סירבו והמשיכו לקיים זיקה לאדמותיהם. בשלב מסוים חזרו וחידשו את כפרם על אדמותיהם. כדי להוכיח שימוש לאדמות באזור אל-עראקיב הרחב, קק"ל החלה בסוף שנות התשעים ליער את האזור. קוראים לזה "יער השגרירים". כאשר הנטיעות הגיעו לקרבת הכפר אל עראקיב, ב-2010 החלה המדינה להורסו. עד היום הרסו את הכפר 117 פעמים! לתושבים יש תעודת קנייה של אדמות הכפר מ-1905, אבל המדינה לא מכירה בבעלות מסורתית של הבדואים על אדמותיהם. הם כמו כמעט כל הבדואים בנגב, לא רשמו את בעלותם בטאבו העותומאני.

   זה הרי הסיפור הציוני: היהודים גורשו מהארץ בידי הרומאים, ומאז שמרו על זיקתם לארץ. התנועה הציונית -  כמו הבדואים מהכפר אל עראקיב – החלה לחזור לארץ ולחדש את הישוב היהודי בארץ. ברבות הימים הקימו את מדינת ישראל, לה יש צבא ומשטרה, בעזרתם היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. במקרה של אל עראקיב, קבע בית המשפט של מדינת ישראל ששמירה על זיקה לארץ (לאדמה), אינה מצדיקה את ההתיישבות המחודשת בה. מכיוון שאינני חושד בפרקליטות ובשופט הנכבד שהם לאומנים-גזעניים, הרי שמבלי משים הם שמטו את צדקת המפעל הציוני...    

יום שני, 28 באוגוסט 2017

564 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי, 22.8.17, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים להרוס בתי בדואים בנגב. הם הרסו שני בתים בוואדי אל נעם. בחשם זאנה (מזרחית לשגב שלום) הרסו בית. למחרת הם הרסו בית ליד ערערה. ובזערורה (ליד כסייפה), הרסו בית. פעם נוספת הרסו את אל-עראקיב. מוקדם יותר נודע לתושבי אל- ערקיב, שבית המשפט השלום בבאר-שבע קבע; שעליהם לשלם למדינה הוצאות על שש ההריסות הראשונות של הכפר! 

564 - חיילים ושוטרים מנעו מראש העיר חברון להגיע לבית ספר בעיר

   ביום רביעי, 23.8.17, יצא ראש עיריית חברון תיאסיר אבו סנינא, מלווה בפקידים של משרד החינוך הפלסטיני לביקור בבתי ספר בעיר, לפתיחת שנת הלימודים. כאשר ניסה להגיע לבית הספר לבנות אל פאיה, בעיר העתיקה, שוטרי מג"ב וחיילים מנעו ממנו להגיע לבית הספר. בהתערבות מתנחל הורו לו לעזוב את המקום. 

יום שני, 21 באוגוסט 2017

563 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שני, 14.8.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בתי בדואים בנגב. בסואוין (ליד אבו תלול), הם הרסו שני בתים; באבו תלול הם הרסו שני בתים.

   ביום חמישי, 17.8, הם הרסו באם גבו (מזרחית לתל שבע ) בית, בפעם החמישית השנה; בוואדי גוואין (דרומית לחורה) הרסו בית ודיר והרסו גדר ותעלה; באל באט (מזרחית לחורה) הרסו גדר ותעלה.

563 - חיילי צה"ל פלשו לגג בית פלסטיני

   הכביש המוביל מכביש 60 להתנחלות נגוהות, עובר בתוך הכפר הפלסטיני חורסה (מערבית לחברון), הנמצא באזור A. ב-25.7.17 חיילי צה"ל פלשו לגג של בית מגורים בכפר ויצרו נוהל אלמנת קש – פולשים לבית פרטי ומשתמשים בו לצורך ביטחוני – ליממה אחת. המטרה; לאבטח הקמת מתחם פיליבוקס (מגדל שמירה), הצמוד לדיואן הכפר וקרוב לבית ספר. כבר יותר משלושה שבועות חיילים "חיים" על גג הבית.

יום שני, 14 באוגוסט 2017

562 - תחת איום בדואי הרס את המחסן שלו

   ביום שני, 7.8.17, תחת איום שיהרסו את המחסן (כ-600 מ"ר) והוא ישלם את עלות ההריסה, בעל מחסן הרס אותו בעצמו. זה קרה בכפר הבדואי אם-נמילה, צפונית לרהט.

562 - צה"ל החרים משאית מים בדרום הר חברון

   ביום שלישי, 8.8.17, משאית מים נכנסה לכפר המערות הפלסטיני פחית שבדרום הר חברון, כדי לספק מים לתושבים. לאחר שיצאה, חיילי צה"ל עצרו והחרימו את המשאית בטענה שנכנסה לשטח צבאי.

יום רביעי, 9 באוגוסט 2017

מדיניות של דחיקת רגליים

                               
                                           מאת: עמוס גבירץ
   לאור קביעתו של בני מוריס, ש"לא היתה מדיניות גירוש", בביקורתו על ספרו של עאדל מנאע,"נכבה והישרדות", ברצוני להציע דרך אחרת להסתכל על הסכסוך הישראלי פלסטיני.
   הויכוח אם היתה או לא היתה מדיניות גירוש במלחמת 1948, נראה לי פשטני. הדברים יותר מורכבים. השאיפה או התקווה הציונית, לבוא לארץ ריקה מאדם ולהקים את המדינה היהודית, בוטאה בסיסמא: "עם ללא ארץ, לארץ ללא עם". עד היום אחד הויכוחים המרכזיים בחברה הציונית בתוך ישראל, הוא הויכוח הדמוגרפי. מבחינת הציונות הפלסטינים אזרחי ישראל, כמו הפלסטינים בשטחים הכבושים, אינם רצויים.
   אני מציע להסתכל על העניין משתי נקודות מבט: האחת, בקונפליקטים דומים, בהם פלשה חברה אחת לתחום מחייה של חברה שניה, איך בא לידי ביטוי היחס לאוכלוסייה הילידית; השנייה, איך השפיעה התובנה, שללא תמיכה מבחוץ אי-אפשר להגשים את החזון הציוני ולקיימו, על היחס לאוכלוסייה הילידית.
   אם ניקח את הדוגמה של ארה"ב, כאשר הלבנים חיפשו עבודה זולה, הם לא יכלו לקבלה מהילידים. לכן אנחנו רואים תהליך של ג'נוסייד נגד המקומיים, תוך דחיקת הנותרים לטריטוריות מצומצמות, והבאת אפריקאים כעבדים לביצוע העבודות. בדרומה של אפריקה לעומת זאת, היו גירושים של המקומיים, מהמקומות בהם התיישבו הלבנים, אבל לא גירושים מהארץ ולא ג'נוסייד. הלבנים העסיקו את השחורים כעובדים זולים. הדיכוי שימש את הלבנים לשמור שהעבודה אכן תהיה זולה ושלא יהיו מרידות.
   במקרה של ישראל מדובר בהגירה לאומית, שמתחילת הדרך השתמשה במקומיים כעובדים זולים.  העלייה השנייה עם האידיאולוגיה של עבודה עברית, נאבקה בזה וחיזקה את מגמות הטרנספר. שתי מגמות שעד היום נמצאות בקונפליקט במפעל הציוני. הבאת העובדים הזרים לישראל רק מחזקת את מגמות הטרנספר.
   מול זה צריך לזכור את המרכיב של תמיכת מעצמות במפעל הציוני, כתנאי להגשמתו וקיומו. לאורך כל המפעל נזהרת התנועה הציונית לא לעשות דברים שיפגעו בתמיכת מעצמות ומדינות אחרות. אז קודם כל משרתים אינטרסים של מעצמות ובנוסף נזהרים לעשות את הדברים באופן שלא יעורר יותר מדי התנגדות במדינות התומכות בישראל.
   מגמת הטרנספר התבטאה בשנים הראשונות לאחר חתימת הסכמי הפסקת האש ב-1949, כאשר עדיין גירשו פלסטינים מהארץ. כך גם גירוש בדואים שנמשך עד 1959. במקרה של הבדואים, פשוט בפריפריה הרחוקה, לא חששו שתהייה התנגדות אפקטיבית לגירוש. עד היום יש מדיניות של יצירת פליטי פנים בנגב, כאשר המדיניות היא לרכז את כל הבדואים בנגב לעיירות. חשוב לדעת: עם קום המדינה היו כ-7% מאדמותיה בידי יהודים. היום כ-96% בידי יהודים וכ-3,4% נותרו בידי פלסטינים. ערב מלחמת 1948 היהודים היו כשליש מהאוכלוסייה. היום היהודים מהווים כ-75% והפלסטינים כ-20% מהאוכלוסייה.
   גם בגדה המערבית אנחנו רואים איך מופעלת מדיניות גירוש לא ישירה. כמעט ולא מעזים לגרש. אז שודדים כמה שרק אפשר אדמות, בעזרת מניפולציות חוקיות, והתקפות של מתנחלים על חקלאים פלסטינים. רואים צמצום דרמטי בהספקת מים לפלסטינים, הריסת בתים ועוד אמצעים, שהופכים את חיי הפלסטינים במקומות מסוימים לבלתי אפשריים.

   במקום לדבר על מדיניות טרנספר, אני מציע לדבר על מדיניות של דחיקת רגליים. חלק גדול מהפלסטינים גורשו או ברחו. את הנותרים דחקו ועדיין דוחקים לשטחים מצומצמים ככל הניתן.

יום שני, 7 באוגוסט 2017

561 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי, 1.8.17, הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים ושוב הרסו את אל-עראקיב.

ביום רביעי, 2.8, הם הרסו בכפר הבדואי ביר הדאג', ליד רביבים, עשרה בתי מגורים ושלושה מבני אירוח.

561 - אחרי חודשיים השהיית אישור כניסה לשטח לא נותר בו דבר

   חקלאים מהכפר הפלסטיני ג'לוד לא קיבלו אישור לקצור את תבואותיהם, באדמות הנמצאות בקרבת המאחז אש קודש. ביום חמישי, 3.8.17, סוף סוף קיבלו אישור לבקשה שהוגשה בחודש מאי. כשהגיעו לקצור את יבולם, גילו לתדהמתם שלא נותר דבר באדמותיהם.