יום שני, 17 ביולי 2017

588 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום רביעי, 5.7.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסות בתי בדואים בנגב. הם הרסו בית מגורים ברהט; סמוך לשגב שלום הרסו בית מגורים, לול והחרימו קונטיינר בגודל 6X4; בסמוך לכסייפה בדואי נאלץ להרוס את ביתו, וזה תחת איום שבמידה והם יהרסו את ביתו, הוא ישלם את עלות ההריסה. הם השלימו את המהלך בהריסת ריצפת הבית. הם שוב הרסו את אל עראקיב.  

   ביום רביעי, 12.7.17, הם הרסו בוואדי אל נעם אוהל מחאה. 

יום חמישי, 13 ביולי 2017

                          סוג הכיבוש משפיע על סוג המאבק נגדו
                                                מאת: עמוס גבירץ
   קראתי בעניין את מאמרה של רות גביזון, "הכיבוש: עניין פוליטי, לא משפטי", הארץ, 30.6.17. רות גביזון טוענת שמתנגדי הכיבוש התייאשו מהסיכוי לגמור עם הכיבוש בדרך של מאבק פוליטי, ולכן פנו למאבק נגד הכיבוש דרך בתי המשפט וארגוני זכויות אדם. אני חושב שדבריה מאוד נכונים לגבי כיבוש דרום לבנון, שם באמת היו ענייני ביטחון, שעמדו במרכז הויכוח הציבורי והמאבק היה פוליטי. לא כך הוא לגבי השטחים שנכבשו ב-1967. בשטחים אלה, מייד לאחר הכיבוש, החלה ממשלת ישראל במדיניות סיפוח לא מוכרזת, אבל מאוד ברורה של מעשים בשטח: שוד קרקעות, הקמת התנחלויות, הריסת בתים, גירושים, השתלטות על המים ועל מחצבים וכו'.
   מדיניות הסיפוח גרמה לכך שצה"ל למעשה ממשיך את מלחמת 1967 עד היום, כאשר, לאחר שסיים את המלחמה בצבאות ערב, הוא ממשיך להלחם באוכלוסיה אזרחית חסרת מגן, החיה בשטחים שכבש. זאת מלחמה העומדת באופן מובהק בניגוד לאתיקה של צבא ומלחמה:
  הוגנות! חייל נלחם בלוחם ולא במי שאינו יכול להגן על עצמו.
  הגנה! צבא נלחם נגד מי שמסכן את ביטחון האזרחים והמדינה.
  תגובה לפגיעה, או איום בפגיעה! צבא נלחם במי שפגע במדינה או איים לפגוע, בה ובאזרחיה.
   כל התנאים האלה אינם קיימים במלחמתו של צה"ל נגד האוכלוסייה האזרחית בשטחים הכבושים, הנעשית במטרה לרשת את הארץ מידם. נכון, כאשר פלסטינים מעטים יוצאים לנקום את מה שצה"ל עולל להם, מתחיל תפקידו הביטחוני של צה"ל.
   ממשלות ישראל שולחות את צה"ל לפעילות שכל כולה עומדת בניגוד לאתיקה של צבא ומלחמה. כדי להתגבר על הבעיה, יצרו שורה שלמה של חוקים ומצבים חוקיים, שלאורם שולחים את חיילי צה"ל להלחם באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. מה לעשות, חלק גדול מהחקיקה הזאת עומדת בניגוד לחוק הבינלאומי.
   במצב הזה ארגוני זכויות האדם אינם יכולים להפריד את המאבק למען זכויות אדם מהמאבק בכיבוש. זאת הסיבה מדוע לאורך השנים פחתו אנשי ימין מהמאבק לזכויות האדם. אני עוד זוכר את הימים, בהם "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח" פחדו משיתוף פעולה עם "הוועד נגד הריסת בתים". הם ראו בנו ארגון פוליטי, בעוד הם הקפידו על ההפרדה בין זכויות אדם למאבק הפוליטי נגד הכיבוש, עליו כתבה רות גביזון. אנחנו אמרנו שרוב הפרות זכויות האדם נעשות בשירות מטרות אידיאולוגיות פוליטיות של השתלטות וסיפוח השטחים הכבושים, כך שהמאבק לזכויות האדם ממילא הוא מאבק נגד הכיבוש.
   כך גם בשדה המשפט. כל פעילות משפטית נגד שוד הקרקעות, נגד הקמת התנחלויות, נגד הרס בתים, נגד שוד המים ומחצבים, נגד גירושים, אם רוצים או לא, היא פעילות נגד מדיניות הסיפוח. הרי כל המעשים האלה נעשים כחלק ממדיניות הסיפוח.
   כך גם בעניין טוהר הנשק. הארגון שוברים שתיקה, הוקם בידי אנשים, שכחיילים נשלחו לעשות דברים שצבא אינו עושה: פגיעה באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן, בשירות מתנחלים בחברון ובמקומות אחרים. כל הפגיעות האלה נעשות בשירות מדיניות הסיפוח.

   המאבק נגד כיבוש דרום לבנון, באמת היה פוליטי. שם לא היתה מדיניות של סיפוח. לעומת זאת בגולן ובגדה המערבית יש מדיניות סיפוח הגורמת להפרות זכויות אדם, לחקיקה בלתי חוקית או המתנגשת במוסר, ולפגיעות חמורות באתיקה של צבא ובטוהר הנשק. לאורך השנים, אם רצינו או לא, כל המאבקים לזכויות אדם, אם ציבוריים או משפטיים, ממילא הפכו לחלק מהמאבק במדיניות הסיפוח. כך גם המאבק לטוהר הנשק.   

יום שני, 10 ביולי 2017

במקום אל תגידו לא ידענו

                                        מחיר הכיבוש (2)
                                             מאת: עמוס גבירץ 
   בעקבות מלחמת ששת הימים, החלה לתפוס כוח סוג חדש של ציונות: הציונות הקנאית. אם הציונות הקלאסית – אני קורא לה, ציונות קיומית – הציעה פיתרון לקיום היהודי, בדרך של הקמת מדינה עצמאית, הרי שהציונות הקנאית רואה בהקמת מדינת ישראל תחילת תהליך משיחי, בו אלוהים מקיים את הבטחתו לארץ הגדולה.
   יש פה סוגים מאוד שונים של ציוניות. הראשונה הקימה את המדינה מתוך שילוב של מאמץ אדיר של אנשיה, עם הבנה שללא תמיכת מעצמות, אי-אפשר להקים את המדינה ולקיימה. הציונות הקנאית, ברובה המוחלט, מאמינה באלוהים כל יכול, עליו מבוסס קיומה של המדינה. אינני יכול שלא לשאול, איך אחרי השואה, בכלל יכולה להתקיים אמונה כזאת של יהודים? היכן היה אלוהים בשואה?!
   רוב הזמן יש שיתוף פעולה בין שני הזרמים האלה. כל עוד ממשלת ישראל נוקטת במדיניות של סיפוח, יש שיתוף פעולה. ברגע שבלחץ מעצמות יש סימנים של הליכה לנסיגה משטחים כבושים והליכה לקראת שלום, פורצת התנגשות בין הצדדים.
   למזלנו בזמן הסכם השלום עם מצרים, היה כוחה הפוליטי של הציונות הקנאית זעום. ההתנגשות התבטאה בפרישה של גאולה כהן מהליכוד והקמת מפלגה ראשונה של הציונות הקנאית, "התחייה".
   בהסכמי אוסלו זה כבר היה יותר חמור, עכשיו היה להם הרבה יותר כוח וזה נגע ללב "ההבטחה" האלוהית. זה נגמר ברצח ראש הממשלה רבין, בידי איש הציונות הקנאית.
   אבל סכנתה הגדולה ביותר של הציונות הקנאית באה לידי ביטוי, בניסיון המחתרת היהודית שניסתה לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית. אם היו מצליחים, הרי שסכסוך לאומי היה הופך לסכסוך דתי עם כל העולם המוסלמי. וכך לא רק שהיו מסכנים את קיומה של ישראל, הם היו מסכנים את קיומם של כל היהודים בעולם. המדהים בכל הפרשה היה, היחס הסלחני כלפי אנשי המחתרת לאחר מעצרם. הם קיבלו תנאי הבראה במעצר ובבית הסוהר ותוך זמן קצר כולם השתחררו מהמאסר. איזה לובי מגן על הפושעים מבית מדרשם?!
   לאחר מלחמת 1967, ממשלת ישראל הבינה, שכל המדינות הידידותיות לישראל, יתנגדו למדיניות הסיפוח. אז החלו בדרך של רמייה והטעיה כלפיהן, תוך שעושים תהליך איטי של התפשטות והקפדה, שבפגיעות השיטתיות בכבושים לא יהיו הרוגים. מה שמרדים את התקשורת ואת תשומת הלב העולמית לתהליך ההשתלטות על השטחים הכבושים. אין הרוגים בשוד הקרקעות הגדול, בהריסת הבתים, בהקמת ההתנחלויות, בגזל המים והמחצבים ואפילו לא בגירושים.
   זאת גם הדרך של אנשי הציונות הקנאית כלפי אזרחי ישראל. מתק שפתיים, דיבורים על אחדות ואהבת ישראל, לצד איום שאם ממשלת ישראל תלך בדרך השלום, היא עלולה להסתבך במלחמת אזרחים. רצח רבין היתה הירייה הראשונה במלחמה הזאת. בינתיים נכנסים לכל מערכות השלטון ומתוכן פועלים לקידום ההשתלטות על השטחים. לצד תקציבי ענק המועברים למפעל ההתנחלויות, הם מוצאים דרכים מאוד יצירתיות להעברת סכומי עתק נוספים, שאף אחד אינו יכול לעקוב אחריהם.
   אחת הסכנות הגדולות מצדם, היא ההשתלטות העוינת שהם עושים בתוך מפלגת השלטון של הימין מהציונות הקיומית, הליכוד. אלפי אנשי הציונות הקנאית מתפקדים לליכוד ומאימים על מועמדים לרשימה לכנסת שאם לא יתמכו בדרכם, לא ייבחרו. כל זאת בנוסף להכנסת נציגים שלהם לרשימה. ביום הבחירות, רבים מהם מעדיפים להצביע למפלגות של הציונות הקנאית ולא לליכוד.

   אנחנו רואים, איך מיעוט קטן בעם החל בתהליך של השלטת דרכו והפיכת הציונות מקיומית לקנאית תוך שהם מונעים אפשרות של שלום ומסכנים את קיומה של ישראל והעם היהודי.

יום ראשון, 2 ביולי 2017

במקום אל תגידו לא ידענו

                               מחיר הכיבוש (1)
                                                 מאת: עמוס גבירץ
   מתחילת הדרך הבינו מנהיגי הציונות, שהמקומיים יתנגדו למפעל הזה. לכן הם החלו לפנות למנהיגי המעצמות של זמנם במטרה לקבל את תמיכתם במפעל הציוני. התוצאה המפורסמת ביותר של מאמצים אלה הייתה הצהרת בלפור, בה הבטיחה ממשלת בריטניה, שהיא תומכת בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל-פלסטין, בתנאי שהמקומיים לא ייפגעו מכך.
   גם לאחר הקמת מדינת ישראל, הבינו מנהיגיה, שללא תמיכת מעצמות, ישראל לא תוכל להתקיים באזור שאינו רוצה בקיומה. אומרים שבפוליטיקה, "אין ארוחות חינם". ואכן ישראל שירתה ומשרתת אינטרסים של מעצמות שבתמורה תומכות בה.
   בשנות החמישים ריתקה ישראל את צבא מצרים לגבולה והפחיתה את ההתערבות המצרים במלחמת השחרור האלג'ירית. בתמורה התפתחו יחסים מאוד מיוחדים בין ישראל לצרפת. לאחר שצרפת יצאה מאלג'יר השתנו האינטרסים שלה במזה"ת. עכשיו היא רצתה לשפר את יחסיה עם מדינות ערב. לשם כך היה עליה לקרר את היחסים עם ישראל. צרפת הטילה אמברגו נשק על ישראל, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת 67. צעד שקטע באחת את היחסים המיוחדים בין שתי המדינות.
   אני רואה באותה מלחמה את הסיבה לתחילתם של היחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל. בהקשר של המלחמה הקרה, המזרח התיכון היה מחולק בין שתי המעצמות: ישראל, ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ היו פרו אמריקאיות בעוד שמצרים וסוריה היו פרו סובייטיות. בשנות השישים התנהלה מלחמת אזרחים בתימן. מצרים שלחה צבא שתמך באחד הצדדים. האמריקאים ראו איום בקרבת צבא פרו-סובייטי לגבולות ערב הסעודית ובארות הנפט שלה. התגברות ההתנגשויות הצבאיות בין ישראל וסוריה סביב שאלת המים והגבול, הביאה את סוריה לקרוא לעזרה. מצרים הוציאה חלק מצבאה מתימן והכניסה אותו לסיני. צעד שהיה מהותי בהסלמה שהביאה למלחמת 67. מבחינה אמריקאית ישראל משכה אליה צבא פרו-סובייטי והרחיקה אותו מגבולות סעודיה.
   בשנת 1970 פרצה מלחמה בין צבא ירדן לכוחות אש"ף בירדן. סוריה עמדה לפלוש לירדן בתמיכה באש"ף. ישראל ריכזה כוחות ליד גבול ירדן ומנעה את הפלישה הסורית. ישראל הגנה על משטר פרו-אמריקאי, מפני פלישת צבא פרו-סובייטי.
   כאשר נשיא ארה"ב קרטר הכריז, שארה"ב לא תמכור נשק למשטרים מפרי זכויות אדם, היה חשש שאותם דיקטטורים ייפנו לסובייטים. ישראל מכרה נשק לאותם דיקטטורים, ומנעה את מעברם לתמיכה בגוש הסובייטי.
   אלה שלוש דוגמאות לשירות אינטרסים, תמורתם התפתחו היחסים הכול כך קרובים בין ארה"ב לישראל.
      בשנות השבעים המוקדמות, החלה מצרים בתהליך של שינוי אוריינטציה, מסובייטית לאמריקאית. בשיחות החשאיות בינם לבין קיסינג'ר, הם ביקשו שחלק מהעסקה, תהיה לחץ אמריקאי על ישראל להחזיר את סיני הכבושה. גולדה, דיין וגלילי, סירבו להצעת השלום המצרית. שאר שרי הממשלה לא ידעו על כך דבר וכך גם רשתות המודיעין הישראליות. קיסינג'ר התנה את הימנעותו מלחץ על ישראל בכך, שאם תפרוץ מלחמה, ישראל לא תהיה הראשונה לפתוח בה. גולדה, דיין וגלילי עמדו בהבטחתם לקיסינג'ר ולא אפשרו לצה"ל תקיפה מקדימה על שדות התעופה של צבאות מצרים וסוריה, בנוסף להגבלת גיוס הכוחות לפני המתקפה המצרית-סורית. רק בעקבות הרכבת האווירית של נשק, שארה"ב שלחה, הצליח צה"ל להפוך את פני המלחמה ולנצח.
   המחדל של מלחמת יום כיפור, נבע מסרבנות השלום של ממשלת העבודה בראשות גולדה. הם העדיפו להחזיק בשטחים כבושים על שלום ואגב כך סיכנו את קיומה של ישראל!
   רק אחרי מלחמה מיותרת עם אלפי קרבנות ותחת לחץ של הנשיא קרטר, קיבלה ממשלה של הימין את הצעת השלום של סעדאת.



יום שני, 26 ביוני 2017

557 - צה"ל החרים מלט ומיכלית מים

   ביום חמישי, 15.6.17, חיילי צה"ל החרימו מיכלית מים ושלושה טון מלט לכפר הפלסטיני דיראת (צפונית מזרחית לכרמיל שבדרום הר חברון).

יום שלישי, 20 ביוני 2017

556 - תיקון טעות

מסתבר שטעיתי בדיווח על הילד בשאר עבד גזאל מבית פוריק. הוא לא הוכה ולא שפכו עליו פלסטיק מותך. מצטער על הטעות! 

יום ראשון, 18 ביוני 2017

556 - הריסת בתי בדואים גם בזמן הרמדאן

   פעם היה מקובל שבזמן הרמדאן עושים "הפסקת אש" בהריסות בתי בדואים בנגב. בשנים האחרונות ראינו שאל עראקיב היתה מחוץ ל"הפסקת האש". ואכן ביום רביעי, 14.6.17, הרסו שוב את אל עראקיב. הם הוסיפו והרסו בסואוין, דרומית לכביש 25, שני דירי צאן, ובוואדי אל נעם הרסו מחסן וריצפת בית אותו הרסה המשפחה בעצמה. לפני כן, ב-1.6.17 הרסו בחשם זנה, דרומית לכביש 25, בוסתן וערימת עצים, ובלקיה הרסו בית.

556 - מתנחלים חטפו ופצעו ילד פלסטיני

   ביום רביעי, 14.6.17, בשאר עבד גזאל (ילד אילם בן שמונה), מהכפר הפלסטיני בית פוריק, נעלם אחרי ההלוויה של אביו. הוא נמצא אזוק לעמוד ליד שער ההתנחלות איתמר, עם כוויות על גופו. מתנחלים הכוהו ושפכו עליו פלסטיק מותך. הילד נלקח לבית חולים.

יום שני, 12 ביוני 2017

555 - מתנחל חיבל ברכוש של פלסטיני

   ביום חמישי בלילה (1.6.17) מתנחל, כנראה, מהמאחז אום זוקא, שבצפון בקעת הירדן הכבושה, חיבל בעשר חביות מים וקרע את יריעות המחסה לכבשים של משפחת רועים פלסטינית היושבת מערבית לשמורת הטבע אום זוקא. המתנחל נמלט מהמקום

יום שני, 5 ביוני 2017

554 - הצבא הרס את מחנה הצומוד בסארורה

  משנות השמונים סבלו הפלסטינים מסארורה שבדרום הר חברון מתקיפות של מתנחלים ממעון ומחוות מעון. ב-1997 עזבו אחרוני התושבים את סארורה כתוצאה מתקיפות המתנחלים מחוות מעון הישנה. על חלק מאדמותיהם השתלטו מתנחלים ממעון וחוות מעון. את השאר הם המשיכו לעבד.

   ב-19.5.17 פעילי אי-אלימות פלסטינים, ישראלים ומחו"ל הקימו את מחנה הצומוד בסארורה, במטרה לישב מחדש את הכפר בתושביו המקוריים. צה"ל החרים רכוש והרס את המחנה שלוש פעמים בתאריכים 20.5 ב-25.5 וב-29.5.

יום שני, 29 במאי 2017

553 - הריסות בכפרי בדואים בנגב

   בימי רביעי וחמישי 24-25.5.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לימי הריסות בכפרי בדואים בנגב. ביום רביעי הרסו בוואדי אל נעם שני בתים, השמידו עצים למדורה וערמות זבל; בדחייה, ליד בית קמה, הרסו דיר ואורווה, עקרו שתילי זיתים והרסו גדר; בסוואוין, ליד ערערה, הרסו מבנה מגורים. למחרת באל חומרה, ליד דריג'את, הרסו דיר כבשים וחווה זמנית; בזערורה, ליד כסייפה, השמידו שתילי זיתים וסכר; באל-גטאמאת, ליד ערערה, הרסו בית מגורים ודיר.

553 - מעצר מנהלי

   הפרקטיקה של מעצר מנהלי עומדת בניגוד לעקרון ההוגנות של מערכת המשפט.
   ב-26.12.13 שוחרר הסופר אחמד קטאמש ממעצר מנהלי, אחרי שישב בכלא שבע שנים (במצטבר)! נציין שלא הצליחו לגבש ראיות מספיקות כדי להרשיעו בבית משפט.

   מאז שחרורו קטמאש לא עסק בפעילות פוליטית. ב-17.5.17 המפקד הצבאי של "יו"ש" הוציא צוו מעצר מנהלי נגדו לשלושה חודשים. 

יום ראשון, 21 במאי 2017

552 - הרס בתי בדואים בנגב

   בימים שני ורביעי (15.5.17 ו-17.5) הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בתי בדואים בנגב; בוואדי אל נעם הרסו שני בתים. בתל ארד הרסו בית. בחשם זנה שני בתים וסככה. בסואוין שני בתים. בתל אל מלח הרסו בית. בביר הדאג' אילצו משפחה להרוס ששה בתים. ביום רביעי הרסו מבנה באם בטין. ברחמה הרסו שני בתים וחמשה דירים. הם שוב הרסו את אל עראקיב.

552 - צה"ל מגביל גישת חקלאים לאדמותיהם מעבר למכשול ההפרדה

   במקומות בהם נבנה מכשול ההפרדה בתוך השטח הכבוש של הגדה המערבית, זה נעשה בניגוד לחוק הבינלאומי. כל התקנות של צה"ל המגבילות את גישתם של החקלאים הפלסטינים לאדמותיהם, שמעבר למכשול, אינן חוקיות.
   מפברואר 2017 צה"ל הקשה את הקריטריונים למתן אישורי מעבר לחקלאים. לרבים מהם נגרמים נזקים כבדים כתוצאה מהחלטה זאת.

   כך לדוגמה, לר' מדיר אל ע'וסון (צפונית לטול כרם) ולבני משפחתו פג תוקף היתר המעבר לאדמתם בסוף אפריל. מאז כל מאמציו לקבל אישורי מעבר חדשים לאדמתו עולים בתוהו. 

יום ראשון, 14 במאי 2017

551 - הרס בתי בדואים בנגב

   ביום רביעי 10.5.17 באו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים לכפר הבדואי סעווה (מזרחית לחורה), והרסו שמונה בתי מגורים. 

551 - שילטנותן הכיבוש חתכו צינורות מים של פלסטינים בברדלה

   ב-4.5.17 באו מהמנהל האזרחי וחברת המים מקורות לכפר הפלסטיני ברדלה, שבצפון בקעת הירדן הכבושה, וחתכו צינורות מים שלטענתם חוברו שלא כחוק.  חיילי צה"ל זרקו רימוני גז על פלסטינים שמחו על ניתוק הצינורות.

   לפני כעשרים שנה, מקורות קדחה בארות עמוקות בתוך הכפר והשתלטה על המים. ואז הובטח לתושבים שיספקו להם מים. בינתיים גדלה האוכלוסייה וכך גם הצרכים, אבל מקורות לא הסכימה להגדיל את כמות המים. לכן, חקלאים התחברו באופן פיראטי לצינורות של מקורות. הערכה היא שמאתיים דונם גידולים חקלאיים התייבשו כתוצאה מניתוק הצינורות.

יום שלישי, 9 במאי 2017

                                        אין צבא מוסרי
                                           מאת: עמוס גבירץ
   מדינות או ארגונים מקימים צבא ומשטרה כדי להגן על עצמם מפני אויבים חיצוניים ופנימיים. אלה גופים שבשם ההגנה על המדינה, מקבלים לגיטימציה להשתמש באמצעים לא-מוסריים במהותם. אלימות והרג למשל. כאשר משתמשים בצבא ומשטרה למטרות שאינן הגנה מפני אויבים, מסכנים אותם בהפיכתם מארגונים לגיטימיים ללא לגיטימים. זה מה שמבדיל בין גופים אלה לארגוני פשע.
   יש סכנה בארגון שמותר לו להשתמש באמצעים של אלימות והרג. הוא יכול לגרום יותר נזק מתועלת. זה מחייב כללי אתיקה מאוד מחמירים. שלושה כללי האתיקה שנראים לי חשובים ביותר הם: 1. שאכן הצבא והמשטרה נלחמים במי שמסכן את ביטחון האזרחים והמדינה. 2. הוגנות. לוחם נלחם בלוחם ולא במי שאינו יכול להלחם. 3. "מי התחיל". כדי שיהיה צידוק להפעלת האמצעים, שכשלעצמם אינם מוסריים, תמיד נשאלת השאלה איזה מעשים של צד אחד, נתנו צידוק לצד השני לפעול באלימות? ארגוני הפשע פועלים בניגוד לכללים האלה. הם תוקפים אזרחים חסרי מגן כדי לשדוד את רכושם. הם פועלים בניגוד לשלושת העקרונות האתיים שהצעתי.
   הפרת תנאי פירוז סיני בידי המצרים, סגירת הנתיב הימי לאילת ואיום בפתיחת מלחמה מצד מצרים, ירדן וסוריה, נתנו צידוק אתי לפתיחת מלחמת 1967 בידי צה"ל. במלחמה זאת נלחם צה"ל נגד האיום להשמדת ישראל ונלחם נגד הצבאות האמורים. כך שצה"ל פעל לפי האתיקה של צבא ומלחמה.
   לאחר המלחמה, בשטחים שכבש, נותר צה"ל צבא יחיד מול אוכלוסייה אזרחית. במצב הזה, השאלה האתית נעשית חשובה ביותר. מי יגן על האוכלוסייה האזרחית מפני כוחו הבלתי מוגבל, ביחס אליה. כל פעילות ההשתלטות על האדמות בשטחי הכיבוש, נעשים בניגוד לאתיקה של צבא ומלחמה. אלה פעולות של צבא כובש כנגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. כדי להתגבר על הבעיה האתית יצרו מצג "חוקי", בעזרתו נעשים מעשי ההשתלטות על האדמות בשטחים הכבושים (שוד הקרקעות, הריסת בתים, שוד המים וכו'). לצידם משתמשים בטיעוני ביטחון, שמורות טבע ואתרים ארכיאולוגיים, כדי להשתלט על אדמות, שפעמים רבות לאחר מכן מוקמות עליהן התנחלויות. לצד זה יש תופעה של מאחזים לא מורשים, הנבנים בתמיכה מוסתרת של משרדי ממשלה ויותר מאוחר מקבלים הכרה. אצל קנאי הציונות הדתית זאת ההבטחה האלוהית, שמאפשרת להתגבר על המגבלות האתיות.
   כמו שהחקיקה הפלילית באה לתת תוקף חוקי לציוויי המוסר (לא תרצח, לא תגנוב), כך באה החקיקה הבינלאומית (אמנת האג ואמנות ז'נבה), לתת תוקף חוקי לציוויי האתיקה של המלחמה. ברגע שהבג"ץ הישראלי סירב לפסוק בשאלת חוקיותן של ההתנחלויות בשטחים הכבושים, הוא נתן יד חופשית לתעשיית החוקים המניפולטיביים המאפשרים לעקוף את ציוויי האתיקה של המלחמה ולפגוע באופן שיטתי באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ובזכויותיה. בעזרת חוקיו והתנהלות הנוגדת את חוקי המלחמה, יצר צה"ל מצב "חוקי" המאפשר לו להשתלט על אדמות, להרוס בתים, לטפח ולהגן על התנחלויות, להשתלט על המים ומרבצי הטבע, למנוע שובם של פלסטינים ששהו זמן ממושך בחו"ל וכו'. כל אלה בניגוד לאתיקה של מלחמה.
   בחוות הדעת המייעצת, שניתנה ב-2004, בין השאר, קבע בית הדין הבינלאומי בהאג שכל ההתנחלויות בשטחים הכבושים הוקמו בניגוד לחוק הבינלאומי. פועל יוצא מכך, שכל הפעילות של צה"ל להגנתן אינה חוקית. עצרת האו"ם אימצה את חוות הדעת האמורה וכך גם מועצת הביטחון של האו"ם. בכל זאת ישראל מתעלמת וממשיכה בפעילות הלא אתית והלא חוקית של צבאה בשטחים הכבושים. כל זאת בהגנת ארה"ב, שלא מאפשרת שום צעדים אפקטיביים של הקהילה הבינלאומית, כנגד הפעילות הנפשעת הזאת.
   כאשר מדינה מחוקקת חוקים ופועלת בעזרתם לפגיעה בבני אדם שכל פשעם, שנולדו לעם הלא נכון, הרי שהיא מסכנת את כוחות הביטחון שלה במעבר מכוחות ביטחון לגיטימיים לארגוני פשע.
   כאן נשאלת השאלה, מה יש בידי הפלסטינים לעשות מול הפעילות הנפשעת של כוחות הביטחון של ישראל? מבחינת הצידוק לשימוש באמצעים לא-מוסריים, הרי שישראל מספקת להם את הצידוקים להגן על עצמם ממי שבאופן שיטתי מנסה לדחקם מהארץ. אין להם יכולת להקים צבא שיכול למנוע את פעולות צה"ל שהזכרתי, כי ישראל תמנע זאת. כל מה שנותר להם בתחום הזה, הן פעולות הנקם שהם מבצעים נגד ישראל. כאן מתחילה השאלה האתית. הרי יש להם צידוק למעשיהם משתי בחינות אתיות שהצעתי. הם מנסים להגן על עצמם מפני החורבן שישראל ממיטה עליהם, ואלה הן פעולות צה"ל שמצדיקות את פעולות ההתנגדות שלהם. הבעיה מתחילה ברגע שאת פעולות הנקם שלהם הם מפנים כלפי אזרחים ישראלים, ולא כלפי לוחמים ישראלים. כאן הם עוברים ממעשה בתחום האתי, למעשה לא אתי – פשע.
   תקיפות הטילים מעזה על ישראל, נתנו לזו לגיטימציה לתקוף בעזה. ברגע שהלוחמים הפלסטינים מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, הרי שהם נותנים הכשר (מוגבל) לפגיעה בה. כאן נכנסת שאלת המידתיות. כמה מותר לפגוע באזרחים כאשר הלוחמים נגדך מסתתרים ביניהם? ושאלה נוספת היא האם ובאיזו מידה עשית מאמצים שלא לפגוע באזרחים? אלה הן שאלות של מידתיות, כאשר לכל צד יש את המידתיות שלו. לכן התשובה עליהן הרבה יותר קשה מאשר ההתייחסות האתית למעשיהם של כוחות הביטחון הישראלים, שדוחקים את הפלסטינים מארצם.

   אין מידה מוסרית לצבא, אבל בבחינה האתית, צה"ל פוגע בלגיטימיות שלו, בפעילות השוטפת שלו כנגד האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית שתחת שליטתו.

פורסם ב"הארץ" (8.5.17), תחת השם "מי פוגע בלגיטימיות של צה"ל". כאן אני מפרסמו ללא העריכה שהם עשו.  

יום שני, 8 במאי 2017

550 - הרס בכפרי בדואים בנגב

ביום חמישי 4.5.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בית מזרחית לתל שבע. באם בטין, ליד עומר, הם הרסו מאגר מים וגדר.

   חמש משפחות מבאט סראיעה, ליד תל אל מלח, קיבלו צווי הריסה לכל בתיהם וזומנו לחקירה במשטרה. 

550 - מתנחלים תקפו כפר פלסטיני חיילים סייעו בידם

בשבת, 29.4.17, ירדו 30 מתנחלים מיצהר לעוריף ותקפו באבנים בתים בשולי הכפר. תושבים מהכפר ניסו לגרש את התוקפים. חיילים שהגיעו למקום לא מנעו את מעשה ההתנכלות ולא עצרו איש מהתוקפים. הם ירו רימוני גז וכדורי גומי לעבר הכפריים. התוקפים ניפצו חלונות של בית ופצעו את בעל הבית. התקיפה  בשבת לא הייתה הראשונה ויש להניח שגם לא האחרונה.  

יום ראשון, 7 במאי 2017

                           הימין פוגע בלכידות הלאומית
                                                 מאת:עמוס גבירץ
   כל שנה באים מהימין הקיצוני, כדי להפגין נגד הטכס המשותף לישראלים ופלסטינים ליום הזיכרון לחללי המלחמות בינינו, וכדי לפגוע במשתתפיו. זאת הפעם הראשונה, שהם מקבלים תמיכה גלויה משרים בממשלה. זה החל במניעת אישורי כניסה למשתתפים פלסטינים והמשיך בתמיכה של שר החינוך (!!!) במעשיהם.   
  כדי שהימין יוכל להמשיך ולהחזיק בשלטון, הוא משתמש בכלי של ההסתה. הוא צריך להסתיר את כשליו וצריך לזכות בתמיכתם של הנפגעים ממדיניותו הכלכלית-חברתית. התגברות שיח השנאה בחברה הישראלית, מאיים על חוסנה של החברה הישראלית ועל היכולת שלנו להמשיך לחיות ביחד כעם אחד.
   פעם השמאל עמד בראש המאבקים של העובדים והמובטלים. הוא יצר את מדינת הרווחה, כפשרה בינו לבין בעלי ההון, שפחדו מהאפשרות של מהפכה קומוניסטית שתחסלם. זה הביאו פעמים רבות לשלטון. לימין היתה בעיה, איך לשכנע את אלה הנפגעים מדרכו לתמוך בו. הפחד מפני אויבים ושנאת הזרים, היו הכלים להשיג את מטרתו.
   ההצלחה האדירה של השמאל, שגמרה עם תופעת הרעב בעולם התעשייתי, גרמה לחדלונו. התחושה היתה שאין יותר "בריקאדות" לעלות עליהן ושאין יותר סיבה להקרבה. אז אנחנו עדים לתהליך היסטורי של מעבר מחברה מגויסת לחברה נהנתנית. מפלגות השמאל התמרכזו והחלו לחפש את דרכן מחדש. עכשיו כאשר השמאל לא משרת יותר את השכבות החלשות, לימין הרבה יותר קל. הרי יש לנו אויבים העומדים עלינו לכלותנו, ויש תופעת פליטים המאיימת על השכבות החלשות. הם הרי מתחרים על מקומות העבודה וגורמים לירידת השכר. עכשיו הפחד מהאויבים החיצונים והשנאה לפליטים, סוללים את דרכו של הימין לשלטון. מבחינה זאת ישראל מקדימה את שאר מדינות המערב.
   ככל ששלטון הימין מתמשך, הפגיעה שלו בשכבות שהעלו אותו לשלטון נעשית יותר ברורה. זה המקום שההפחדה מהאויבים ומהזרים, כבר אינה מספיקה. עכשיו מגיע הזמן להגביר את ההסתה נגד האויבים מבית - שמאלנים. כל מי שמעז להציע את דרך השלום, שתשים קץ למעגל הדמים בינינו לבין אויבינו, הופך לבוגד. כל מי שמעז להיאבק למען זכויות אדם, הופך לבוגד. כל מי שמצביע על הקשר בין הפרת זכויות אדם לפיגועי הנקם בנו הישראלים, הופך לבוגד. כל מי שחרד לדמותה המוסרית של ישראל, הופך לבוגד.
   יש שתי משמעויות איומות להסתה הזאת: האחת הימין הישראלי קובע, שישראל במהותה, מתנגדת לשלום ולזכויות האדם! השנייה, הוא יוצר תהליך התפוררות של הלכידות הלאומית. מתגברת התחושה, שישראל חדלה להגן עלינו, היהודים מפני השנאה האנטישמית. אם בתוך מדינתנו אתה שנוא בגלל עמדותיך ומאיימים על שלומך וחייך, הרי שעולה השאלה, מה הטעם בכל המפעל הציוני. זה לא מקרה שיותר ויותר צעירים, בודקים את האפשרות לחיים טובים יותר בארצות העולם. זה לא מקרה שיותר ויותר ישראלים מנסים לקבל פספורט של מדינות זרות.

   מול זה עומד השמאל שהפך בחדלונו למרכז. כל מה שהוא מציע זה ניהול יותר טוב של המדינה, ללא שום חזון השונה במהותו מחזונו של הימין. הרי אנחנו חיים בעולם של מהפכת המדע והטכנולוגיה, שהופכת אותנו מחברה תעשייתית לחברת היי-טק. עליית הפונדמנטליזם הדתי והימין הפוליטי, במידה רבה, הם ריאקציה למהפכה הזאת. רק אם השמאל יתעשת ויתחיל להציע דרכים להתמודד עם השינויים המהירים בהם אנחנו חיים, הוא יוכל לחזור ולהיות רלוונטי לצרכי האדם ולהצילנו מהאסון ששלטון הימין המתמשך ממיט עלינו.

יום ראשון, 30 באפריל 2017

549 - שוב הרסו את אל עראקיב

   ביום שלישי (25.4.17), הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו שוב את אל עראקיב.

549 - מתנחלים שדדו עזים וכבשים

   אני מביא עדות שנתן בן שבט הג'הלין החי בעוג'ה (צפונית ליריחו), לסיור של תנועות השלום בבקעת הירדן (יום שישי 28.4.17). רשמה נורית פופר.
   אנחנו גרים בעוג'ה מזה 30 שנה עם עדרי הצאן שלנו. חיינו בשקט עד 2008. אז התחילו בעיות. מתנחלים מהמאחזים שבהרים מעל עוג'ה החלו לרדת לשדות המרעה שלנו ולאיים ולהתקיף אותנו.
ב-2008 גנבו לנו 75 עזים וכבשים. התלוננו במשטרה אך ללא הועיל. לפני 3 שנים גנבו לנו 90 עזים וכבשים. חלק מהעדר הועבר להתנחלות וחלק למקומות רחוקים יותר. למרות שזהות הגנבים ידועה וגם הגשנו תלונה, המשטרה לא התערבה והעדר הגנוב לא הוחזר לנו.

   בגלל התקיפות והגנבות של מתנחלים איבדנו את אזור המרעה שלנו. נאלצנו לסגור את העדר במכלאות ולהאכילו במזון קנוי. נאלצנו לעבוד בעבודות אחרות . החיים שלנו הפכו לבלתי אפשריים באזור זה.                             לאחרונה הגיעו אנשים מתנועות שלום כמו גיא ואריק שעולים איתנו לשדות המרעה. בשבוע שעבר הם הוכו. שילמו מחיר יקר על רצונם למנוע עוול.