יום שלישי, 16 ביוני 2015


לגמור עם הכיבוש לפני שעורף התמיכה ינטוש אותנו
                                                                   מאת: עמוס גבירץ
   בדיוק כפי שהזהירו אנשי השמאל המתנגדים לתנועת החרם על ישראל קורה. תנועת ה-BDS גורמת לנו לחוש קורבן ומעוררת כעס רב אצלנו. ושוב נשמעות הקריאות: הם אנטישמים, הם רוצים לחסל את מדינת ישראל!
   תנועת ה-BDS היא קואליציה גדולה של ארגונים ואנשים בעלי אידיאולוגיות מאוד שונות וכוונות שונות. כל עוד התפוצצו מחבלים מתאבדים בערי ישראל, לא היה שום סיכוי שהתנועה הזאת תצבור כוח. ירידת רמת האלימות הפלסטינית, מצביעה על כך שלא הנושא הביטחוני גורם למדינת ישראל להחזיק בשטחים הכבושים אלא הרצון להרחיב את גבולותיה. רוב תומכי ה-BDS תומכים בזכותה של ישראל להתקיים. הם אינם מקבלים את הכיבוש ואת הפרות זכויות האדם הנלוות אליו. כולם משתתפים בפעילות שהיא לא-אלימה במהותה.
   מאבק אלים, במקרים רבים, שולל את קיומו של מתנגדך, בניגוד למאבק הלא-אלים שמטרתו למחות נגד עוולות מוסריות אך לא לפגוע פיזית במתנגדך ולא בעצם קיומו. ה-BDS הוא מאבק לא-אלים, שמאיים לא רק על ישראל אלא גם על הפלסטינים. אם הפלסטינים יחזרו למאבק האלים, הם יאבדו את תומכי ה-BDS שלהם. בכוחה של ישראל לשנות את המצב. כל מה שעליה לעשות הוא  להכריז על סיום הכיבוש והכרה במדינה פלסטינית לצידה.
   זאת תנועה הנאבקת את מאבקם של הפלסטינים שנושאים את טראומות הפליטות מארצם. זה המאבק נגד נישולם מיתרת ארצם. זה המאבק נגד הרס בתיהם, גזל אדמותיהם, הגרושים, ההתנחלויות, הביקורים הליליים של חילי צה"ל בבתיהם, ההשפלות במחסומים, תקיפות מתנחלים, ברזי המים היבשים בבתיהם, ותקיפות צה"ל. זאת תנועה שבחרה בנשק אי-האלימות נגד הכיבוש ושלילת זכותם של הפלסטינים למדינה בארצם.
    יש היסטוריה קשה של דיכוי ניסיונות הפלסטינים להיאבק נגד הכיבוש ונוראותיו בדרכי אי-אלימות.
   ב-1983 הקים מוברק עוואד את "המרכז הפלסטיני ללימודי אי-אלימות", במזרח ירושלים במטרה להכניס את שיטות אי-האלימות למאבק הפלסטיני, בתקווה שאלה יחליפו את המאבק האלים. ב-1988 גירשה ישראל את מוברק מהארץ.
   בפברואר 1988 הכין אש"ף את ספינת השיבה שהיתה אמורה להביא פליטים בחזרה לארץ, בדומה לאוניות המעפילים היהודים שהגיעו לארץ לפני קום המדינה. חיל הים הטביע את האוניה בזמן שהיתה בהכנות בנמל לימסול בקפריסין.
   כל הכפרים הנאבקים נגד בניית גדר ההפרדה על אדמותיהם, עמוק בתוך השטח הכבוש, החליטו על הפגנות לא אלימות. צה"ל תוקף את המפגינים בגז, בריח נורא, בכדורי גומי, בכדורי ספוג ואפילו באש חיה. אף חייל לא נהרג מהמאבק הזה. עדיין יש חיפושים ליליים בכפרים ומעצרי פעילי אי-אלימות.
   ב-2011 הציב צה"ל מגלה מתכות באחד מהמחסומים, בהם עוברים ילדי בית ספר פלסטינים בחברון, בדרכם לבית ספרם ובחזרה. המעבר הכפול היומיומי של הילדים ומוריהם, מסכן את בריאותם. הילדים והמורים סירבו לעבור דרך מגלה המתכות והתיישבו בצידי הדרך, שלפני המחסום, והחלו לקיים שם את שיעוריהם. כעבור כמה ימים זרקו חיילי צה"ל רימוני גז על התלמידים ומוריהם וגירשו אותם מהמקום. מאז עוברים התלמידים ומוריהם כל יום דרך מגלה המתכות. גז פוגע בבריאות יותר מהקרינה של מגלי המתכות.
   את פעילי ה-BDS צה"ל לא יוכל לעצור. ההפך אותם מתנדבים בינלאומיים, הלומי הגז של צה"ל, שבאו לשטחים הכבושים, כדי לתת הגנה אי-אלימה לפלסטינים מפני התקיפות של צה"ל והמתנחלים, ברובם נהפכו לתומכים מובהקים של תנועת ה-BDS.
   שלדון אדלסון ועשירים יהודים נוספים שינסו לדכא את תנועת ה-BDS, רק יחזקו את האלמנטים האנטישמיים המצויים בה.
   כוחה של תנועת ה-BDS הוא לא כל כך בתחום הכלכלי. פעילות התנועה היא תמרור אזהרה לישראל. עורף התמיכה של ישראל בעולם מתקשה לקבל את הכיבוש עם האלמנטים הלאומנים-גזענים שבו ולא יכול לקבל את הפרות זכויות האדם.
   אם ישראל חפצת קיום, עליה לחדול מהכיבוש והפרות זכויות האדם, לפני שעורף התמיכה, שכל כך מהותי לקיום המדינה, ינטוש אותנו.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה