יום שני, 30 ביוני 2014

415 - צה"ל הרס כביש גישה


   ביום חמישי 19.6.2014 הגיע כוח של צה"ל לכביש הכניסה לאזור הפלסטיני, חלת אל מייה,  מצפון ליטא, והרס 700 מטר כביש כניסה. כמו כן חסמו את הכניסה מהכביש הראשי.
  צה"ל המשיך והרס שבעה מבנים בכפר הפלסטיני הסמוך חלת א-פורון.

יום שני, 23 ביוני 2014

414 - יחידת יואב של המשטרה מתעללת בתושבי אל עראקיב


   יחידת יואב של משטרת ישראל מפגינה בכפר הבדואי אל-עראקיב את מטרת הקמתה. בשבוע האחרון הרסו שוטרי היחידה פעמיים – ביום ראשון וביום רביעי - סככות שהקימו מתנדבים במתחם בית הקברות של אל-עראקיב. השוטרים הפגינו נוכחות לאורך כל ימי השבוע. הם נסעו בקרבת הנמצאים במקום והעלו אבק שהפריע לנשימה ולעיניים. בלילות הם נסעו בשטח בית הקברות והפריעו לתושבי הכפר, הנאלצים לישון תחת כיפת השמים. השוטרים אף הפריעו לנשים לעשות צרכים בצנעה. לקראת סוף השבוע קיבלה יחידת יואב תגבורת של משמר הגבול בהטרדת התושבים ותומכיהם.

יום שני, 16 ביוני 2014

413 - דייג פלסטיני מעזה מת מירי חיילי צה"ל


   ביום שני 26.5.2014 עימד שוקרי סאלם, דייג פלסטיני שעסק בדיג מן החוף בצפון רצועת עזה, שלוש-מאות מטרים מגבול ישראל, נורה בידי חיילי צה"ל ונפצע קשה. ביום ראשון 5.6.2014 הוא מת מפצעיו.

412 - צה"ל תוקף ילדים בחברון


   צה"ל מנסה כבר שנים למנוע מהפלסטינים שימוש בבתי הספר בשכונת קיטון שבחברון.
   ב-2011, בתחילת שנת הלימודים, הציב צה"ל שער מגלה-מתכות במחסום 29, הנמצא בדרך לשלושה בתי הספר. בעקבות זאת, קיימו המורים והתלמידים את השיעורים בצדי הרחוב, לפני המחסום. כעבור שלושה ימים ירו חיילי צה"ל רימוני גז מדמיע לעבר התלמידים. מאז עוברים הילדים ומוריהם דרך מגלה המתכות.
   חיילים נוהגים לירות רימוני גז והלם לעבר תלמידים בדרכם ברחוב, לפעמים בתגובה לזריקת אבנים של ילדים ולפעמים ללא מעשה מצד הילדים.
   ב-14.5.2014 ירו חיילים שני רימוני הלם לעבר ילדים בדרכם לביה"ס. בתגובה יידו ילדים אבנים לעברם. בתגובה ירו החיילים רימון גז לעבר הילדים.
   ב-25.5.2014 בבוקר רצו שלושה חיילים לעבר ילדים שעמדו בכניסה לבית ספרם. כמה ילדים זרקו לעברם אבנים. החיילים ירו רימון הלם ושני רימוני גז לעבר הילדים.
   ב-27.5.2014, כאשר היו הילדים בדרכם מביה"ס, עצרו חיילים ילד וחמישה מורים לעשרים דקות.

יום חמישי, 12 ביוני 2014


פושעים
                                                                     מאת: עמוס גבירץ
   פשע נורא פשעו אזרחי מדינת ישראל הבדואים: הם נולדו בדואים במדינת היהודים!
   איך אני יודע? פשוט מאוד, מדינת ישראל הקימה יחידת משטרה שכל תפקידה להילחם באזרחי המדינה הבדואים. קוראים לה יחידת יואב והיא חלק ממשטרת ישראל. עד כה כבר משרתים בה 150 שוטרים, והשאיפה היא להגיע לכוח של 400 שוטרים. אלה עוסקים בהריסת בתים, השמדת יבולים והריסת כפרים של בדואים.
אולם מלחמתה של מדינת ישראל נגד אזרחיה הבדואים לא החלה בשנים האחרונות. ימיה כימי המדינה. כשאר הפלסטינים שחיו בארץ לפני 1948, כך רוב הבדואים גורשו-ברחו מהארץ בזמן המלחמה. מה שידוע פחות הוא שלאחר תום המלחמה, המשיכה מדינת ישראל את מלחמתה באזרחיה הבדואים. בדואים גורשו מהארץ עוד עשר שנים לאחר תום הקרבות. לצד הגירושים, ריכזה המדינה את שארית הבדואים לאזור הסייג, תוך כדי שוד קרקעות נרחב. כך נוצרה בעיה של פליטי פנים, לא בעקבות קרבות המלחמה, אלא כתוצאה של מלחמה חד-צדדית של ממשלת ישראל נגד אזרחים בדואים של המדינה.
   אלא שגם זה לא הספיק. בסוף שנות השישים למאה הקודמת, החלה מדיניות של ריכוז הבדואים בעיירות, והנה יצרו שוב פליטי פנים במלחמה חד-צדדית של ממשלת ישראל נגד אזרחים בדואים. ואכן, עד היום הצליחה המדינה לרכז כחצי מהבדואים בנגב לעיירות ריכוז, שהקימה במיוחד בשבילם.
   נותרה בעיה קטנה, רוב הבדואים לא "קולטים" שהמדינה "חפצה בטובתם", אז כדי שיבינו, הורסים את בתיהם, משמידים את יבוליהם, מגבילים את אזורי המרעה שלהם, מונעים מהם מים זורמים, חשמל ושירותים מוניציפאליים. אם זה לא עוזר, הורסים כפרים שלמים; העיקר שיסכימו לוותר על אדמותיהם, כפריהם ובתיהם ויעברו "בהסכמה" לעיירות. אותן עיירות מופלות כמובן בתכנון ובתקציבים, ועד מהרה הן הפכו לערים מוכות עוני, אבטלה ופשע.
   ברוב המקרים שאני מדבר עם יהודים אזרחי ישראל על מצב האזרחים הבדואים של ישראל, אני שומע על הפשיעה הבדואית, על הבנייה הבלתי חוקית ועל ההשתלטות על אדמות המדינה, ואני נדהם בכל פעם מחדש, איך הצליחה המדינה לעוות את התמונה עד כדי כך שהפכו את הנשדד לגנב, את הקורבן לפושע. ואז אני שם לב שפשוט אין דיווחים בתקשורת העברית על כך שבשנת 2011 הרסה ממשלת ישראל יותר מאלף בתי בדואים. אין דיווחים על הרס מאות בתים בשנה. כלי התקשורת שותקים כשמדינת ישראל מאלצת אזרחים בדואים להרוס בעצמם את בתיהם. דממה לנוכח השמדת אלפי דונמים של תבואות בכל שנה. איש לא סיפר לנו על החקיקה שבאמצעותה שדדה המדינה את רוב אדמות הבדואים. לא הסבירו כיצד משתמשים בחוקים באופן גזעני כדי למנוע מבדואים את האפשרות לבנות את בתיהם באופן חוקי.
   ברוב המקרים שאני נתקל בדיווחים, בתקשורת העברית, על מלחמתה של המדינה בבדואים, נדמה שהבדואים הם הפושעים שפוגעים במדינה.
   עכשיו שממשלת ישראל, בעזרת יחידת יואב, מנצחת במלחמתה נגד העקשנים האלה ממשפחת אבו מדיעם, המתעקשים לחיות על אדמותיהם באל-עראקיב, מספרים לנו שזו בסך הכול אכיפת החוק. ואכן, מי שנלחם בבדואים גם חוקק את חוקי הקרקעות שבעזרתם שדד מהם אדמות. הוא גם מי שיצר את הלכות החוק המתעלמות מהבעלות המסורתית של הבדואים על אדמותיהם, גם כאשר לאלה יש מסמכים המוכיחים זאת. אולי הכול חוקי, אבל לא צודק ולא מוסרי. גם חוקי נירנברג בגרמניה הנאצית, חוקי האפרטהייד בדרום אפריקה וחוקי הגזע במדינות דרום ארה"ב היו חוקיים. לכולם הייתה בעיה אחת, הם היו לא מוסריים.