יום שני, 24 במרץ 2014

406 - הרס בית בדואי בנגב


   ביום חמישי 20.3.2014 באו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו בית בכפר הבדואי זערורה, ליד כסייפה שבנגב.

406 - המעבר בשער נמנע מפלסטינים ומה ליהודים?


   ביום שלישי 18.3.2014 הגיעו 30 נכבדים פלסטינים לשער גוכיה שליד ההתנחלות רועי, בבקעת הירדן, כדי לעבור ולבקר את אבו סאקר, החי בקהילה הפלסטינית חדדייה. חיילי צה"ל מנעו מהם להמשיך, והנכבדים נאלצו לחזור כלעומת שבאו.
   בשישי-שבת 21-22.3.2014 נערכה מסיבה (באישור הרשויות) בשדה סמוך לשער גוכיה, ובה השתתפו 10,000 ישראלים. המסיבה הופסקה עקב ריבוי נפגעי שכרות וסמים. המסיבה נערכה בשטח פרטי פלסטיני, שהוכרז כשטח אש. ככל הידוע, אף אחד לא ביקש את רשות הבעלים ולא שילם להם על השימוש באדמותיהם. למותר לציין שכניסת פלסטינים לשטח האמור אסורה.

יום רביעי, 19 במרץ 2014


היכן תנועת השלום הישראלית?
                                                                 מאת: עמוס גבירץ
    בעקבות חתימתי על עצומת התמיכה במאמצי השלום של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, פנו אליי ידידים מתנועת השלום, שאני מעריך מאוד על פועלם. הם שאלו איך יכולתי לחתום על קריאה שיש בה סעיף בעייתי כזה או אחר. מעבר למה שעניתי להם, נראה לי שחשוב לשים לב לתופעה קשה מאוד שקורית לנו, הישראלים. הנה מתנהל משא ומתן לשלום, שנכפה על ממשלת ישראל, וזו עושה כל שביכולתה כדי להכשילו, ואנחנו - כלום! לתנועת השלום הישראלית זה כלל לא נוגע. היא פשוט נעלמה מהשטח, ומצדה - שתלך המדינה לעזאזל. היא לא תצא לרחובות כדי להתריע נגד ממשלה העושה כל שלאל ידה כדי להכשיל את הסיכוי לשלום. "שלום עכשיו" נעלמה מהשטח. תנועת השלום היותר רדיקלית חצויה בין תומכי המדינה האחת לתומכי שתי מדינות. לא אלה ולא אלה עושים משהו בעניין.
   אז יש קבוצה אחת (מס"ד) שכן יוצאת לרחובות וכן מנסה להרים את קולה. נכון, אני יכול לבקר כמעט כל סעיף בעצומה שחתמתי עליה, אבל מה לעשות, זה הדבר היחיד שמזכיר היום משהו מתנועת השלום הישראלית.
   לפני כעשרים שנה פנו אליי ממגזין פציפיסטי אמריקאי בבקשה לכתוב על אפשרות הפיוס בין ישראלים לפלסטינים. כתבתי להם שבקונפליקט שלנו אי-אפשר להגיע לפיוס, אבל אפשר להגיע לשלום. הרי הפלסטינים לעולם לא יצדיקו את העובדה שהם נאלצו לשלם על פשעי אירופה הנוצרית כלפי המיעוט היהודי שלה, כפי שישראל לא תוכל להכיר בפשעיה כלפי העם הפלסטיני ובמימוש זכות השיבה שלו.
   אחת ההצלחות הגדולות של הימין הישראלי היא יצירת דרישות חד צדדיות של פיוס כתנאי לשלום. לצערי, לא מעטים התומכים בהסדר שלום בין ישראלים לפלסטינים נפלו בפח. הדרישה מהפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, דבר שלא נדרש מאף מדינה אחרת בעולם, פירושה שעל הפלסטינים  להכיר בכך שממימוש זכות השיבה שלנו, אחרי קרוב לאלפיים שנה, הוא צודק. מובן שאלה הדורשים זאת מהפלסטינים לא יהיו מוכנים להכיר בזכות השיבה של הפלסטינים, אחרי 66 שנה. וזה בדיוק אחד ההבדלים בין פיוס לשלום. אין שום סיכוי ששני הצדדים יכירו בצדקת הצד השני. מה שאפשר להשיג הוא פשרות ענייניות וכואבות בשורה של נושאים המצויים במחלוקת בין הצדדים. את הפיוס נשאיר לדורות שיבואו אחרינו. הלוואי שיצליחו להגיע אליו בתנאים של שלום, כאשר נושאים שהיום נראים לנו בלתי פתירים יאבדו מחריפותם ומחשיבותם.
  בינתיים תנועת השלום צריכה להבהיר מה שייך לשלום ומה שייך לפיוס, ולצאת למאבק להצלת המדינה מהאסון שהימין מוביל אותנו אליו בסרבנות השלום שלו. חשוב שנחזיר את הצעת הסכם השלום של יוזמת ז'נבה, שהגו ישראלים ופלסטינים במשא ומתן אלטרנטיבי שהתבסס על יוזמת הנשיא קלינטון. נדרוש שיפסיקו למשוך זמן, במשא ומתן, באמצעות התעסקות בנושאים פרוצדוראליים ובנושאי פיוס בלתי אפשרי, ונדרוש להפסיק את כל פעולות החבלה של ממשלת ישראל בסיכויי שלום.
   בעקבות גירוש הפלסטינים מכפרי המערות בדרום הר חברון, שביצעה ממשלת ברק ב-1999, יצאנו, חברי "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", למאבק למען החזרת המגורשים. אלה חיו בשטחים פתוחים, בחוסר כול, דבר שהביא אותנו לנסות לספק להם מצרכים  בסיסיים. השותפים הפלסטינים שלנו ביקשו מאיתנו לא לעסוק בפילנתרופיה, שמא זה ירגיל את המגורשים לחיות מנדבות ולא מפרי עבודתם. הם ביקשו שנעסוק במאבק הפוליטי להשבתם לכפריהם. נזכרתי בסיפור הזה נוכח רפיסותה של תנועת השלום הישראלית, שהתרגלה שאחרים עושים לה את העבודה. וזאת הטעות המרה שלנו. אם לא נצא למאבק על השלום, אף אחד לא יהיה שם במקומנו. קורבנות המלחמה הבאה יהיו ישראלים ולא אמריקאים, ומדינת ישראל תהיה מוקצה בעולם, לא ארה"ב.   

 

 

יום שני, 17 במרץ 2014

405 - הריסת בתי בדואים בנגב


   ביום רביעי 12.3.2014 באו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסת בתי בדואים בנגב. הם הרסו שוב את אל עראקיב והוסיפו והרסו בית ורצפת בית נוסף בא-זערורה, ליד כסייפה. 

405 - הריסת מבנים בג'בל אל באבא


   ביום רביעי 12.3.2014 הגיעו חיילי צה"ל לשכונה הבדואית ג'בל אל באבא שבפאתי אל עזריה, מזרחית לירושלים (אזור איי 1). החיילים הרסו בית מגורים של משפחה בת עשר נפשות. הם הוסיפו והרסו חנות ומבנה לשטיפת מכוניות. כל תושבי השכונה חיים בצל איום של הריסה ופינוי.

יום חמישי, 13 במרץ 2014


חרם וביטחון אזרחי ישראל
                                                                מאת: עמוס גבירץ
    הפלסטינים לא יוותרו על אדמותיהם, על בתיהם ועל ארצם ללא מאבק. ואם נידונו להיות במאבק, הרי שהאופציה של אי-אלימות פלסטינית תבטיח את ביטחוננו, מכיוון שאף אחד מאיתנו לא ייפגע פיזית ממאבקם: לא האזרחים, לא החיילים ואפילו לא המתנחלים. מאבק פלסטיני לא-אלים יחשוף את העובדה, שלממשלתנו הרחבת הטריטוריה חשובה מביטחוננו.
   מאבק אלים שונה ממאבק לא-אלים באמצעי הלחץ שהוא מפעיל על המתנגדים. בראשון מאימים על חייו ועל קיומו של הצד השני, והלחץ מבוסס על הפחד לקיום. מאבק לא-אלים מבוסס על הימנעות מפגיעה בחייו ובקיומו של הצד השני. פה הכוח מבוסס על השחרור מהפחד הקיומי.
   זאת הסיבה שהחמאס לא נוקט אי-אלימות. לפני שנים מספר פשטה שמועה שהחמאס מתכוון לשלוח מאות אלפי פליטים מעזה לכיוון בתיהם לשעבר שבתוך ישראל. החרדה אצלנו הייתה גדולה: כיצד נוכל למנוע את המצעד הלא-אלים של מאות אלפי פליטים לתוך ישראל, מבלי לגרום נזק נורא למעמד הבינלאומי של ישראל? לבסוף הם לא ביצעו את תוכניתם, מסיבה פשוטה. מאבק לא-אלים משמעו שאין הם מתכוונים לפגוע בנו ובקיומנו, אלא דורשים את הצדק שלהם. ברגע שהפלסטינים פונים למאבק לא-אלים נגד הכיבוש, סימן שהם השלימו עם קיומה של ישראל וכעת דורשים שזו תשלים עם קיומם, במדינה משלהם.
   ויכוח עמוק ניטש בחברה הפלסטינית ביחס לדרכי המאבק שלהם נגד ישראל והכיבוש. חוויתי את זה בכמה פעילויות לא-אלימות משותפות לפלסטינים ולישראלים. המארגנים הפלסטינים החליטו על פעולות לא-אלימות, אבל היו צעירים שהתנגדו לכך. הם נכנסו לתוך הפעילות והחלו לזרוק אבנים על החיילים הישראלים שהיו בקרבתנו, ובעצם כפו את עצמם ואת דרכם עלינו. אנו רואים את זה במאבק שמנהלים כפרים פלסטינים נגד גדר ההפרדה, שהוקמה בניגוד לחוק הבינלאומי על אדמותיהם, ומפרידה ביניהם ובין אדמותיהם. הועדות העממיות נגד הגדר והכיבוש מכריזים בדרך כלל על מאבק לא-אלים, אבל מתנגדי דרכם מנצלים את הפגנותיהם וכופים את עצמם עליהם. הם מיידים אבנים בחיילים ונותנים לאלה לגיטימציה לתקוף את המפגינים הלא-אלימים.
   נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, התנגד לאינתיפאדה האלימה וקרא בזמנו לאינתיפאדה עממית. גם עכשיו הוא עושה כל שלאל ידו למנוע פיגועי טרור נגד ישראל. ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים, ברוח המאבק הלא-אלים, פתחו ביוזמה בינלאומית של חרם, סנקציות ומשיכת השקעות (BDS) נגד ישראל, כל עוד היא ממשיכה בכיבוש. פירוש הדבר, שכל עוד רמת האלימות של הפלסטינים כלפי ישראל נמוכה, יש היענות גדלה והולכת בעולם ליוזמתם. אם יחזרו הפלסטינים למאבק אלים, של פיגועי טרור וירי טילים מאסיבי על ישראל, הרי שיגרמו להפסקה של פעולות החרם נגד ישראל. כך שיש פה לחץ לא רק על ישראל, אלא גם על הפלסטינים, שלא לחזור למאבק אלים נגד ישראל.
    מאבק לא-אלים נותן בידי המתנגדים את ההחלטה על סיומו בכל רגע. ברגע שישראל תחליט לסיים את הכיבוש ולאפשר לפלסטינים להקים את מדינתם, יסתיימו גם פעולות החרם נגדה.
    לנו, הישראלים, קל מאוד לדרוש מהפלסטינים לנקוט אי-אלימות כלפינו, אבל כל ישראלי החרד לביטחוננו ומתנגד לכיבוש על נוראותיו, צריך גם לפעול למען אי-אלימות ישראלית. במילים אחרות, לעודד הסלמה של אי-אלימות ביחסים שבין עמינו. זה מה שעושים הישראלים המסרבים לשרת בשטחים הכבושים, נמנעים מלקנות מוצרי התנחלויות, באים להיות מגן אנושי לפלסטינים בהפגנות, במסיקי הזיתים, בנטיעות מטעים שנעקרו ועוד. כך גם התמיכה של ישראלים בפעולות החרם: הם לא עושים זאת נגד ישראל, הם עושים זאת נגד הכיבוש ולמען ביטחוננו! רק מי שהכיבוש חשוב לו מביטחוננו יכול להציע חוקים שיענישו את הפטריוטים הדואגים לביטחוננו, לדמותנו ולעתידנו.     

 

 

יום שני, 10 במרץ 2014

404 - השמדת יבולים והריסת בתי בדואים בנגב


   ביום שני 3.3.2014 באו נציגי ממשלה מלווים בשוטרים ליישובים בדואיים בנגב והשמידו גידולי תבואות בכפר עבדה, צפונית לעובדת, ובכפר ואדי אל משאש, דרומית לרמת חובב.
   ביום רביעי 5.3.2014 באו נציגי ממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסות בכפרים בדואיים בנגב. הם הרסו רצפת בית בכפר א-זערורה, מזרחית לכסיפה, ורצפת בית בכפר אלמטהר, דרומית לכסיפה. את שני הבתים נאלצו בעליהם להרוס בעצמם, מפאת האיום שאם לא יהרסו בעצמם, יחויבו לשלם על שירות ההריסות שהמדינה מספקת להם.  נציגי הממשלה המשיכו והרסו בית בוואדי א-נעם, סמוך לרמת חובב, ובית בכוחלה, צפונית לכסייפה. למחרת הוסיפו והרסו בית בעווג'אן, ליד לקיה.

 

404 - מתנחלים תקפו חקלאים פלסטינים


    ביום חמישי 6.3.2014, מתנחלים שהגיעו מכיוון ההתנחלות כוכב השחר תקפו ופצעו שלושה חקלאים פלסטינים מהכפר מוע'ייר, שעבדו בשדה שלהם. אחד הפצועים נפגע בראשו.

יום שני, 3 במרץ 2014

403 - הרס בתי בדואים בנגב


   ביום רביעי 26.2.2014 באו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו בתי בדואים בנגב. בתל-שבע הרסו בית. באום בתין שליד עומר הרסו בית. בכוחלה, 10 ק"מ מערבית לערד, הרסו בית. למחרת הוסיפו והרסו בית באום נמילה, צפונית לרהט.

403 - מתנחלים וחיילים עקרו שתילי זית בסוסיה הפלסטינית


   מאמצי צה"ל והמתנחלים לגרש את תושבי סוסיה הפלסטינית נמשכים.
   ב-11.2.2014 מתנחלים שכנראה באו מההתנחלות סוסיא עקרו כמאה שתילי זית של סוסיא הפלסטינית, בוואדי סוויד. לאחר כמה ימים עקרו המתנחלים את שאר השתילים בחלקה. 
   ב-15.2.2014 שתלו תושבי סוסיא הפלסטינית ופעילים 120 עצי זית באזור ארוג'ום של סוסיא. כל העצים נעקרו בידי חיילי צה"ל.

יום ראשון, 2 במרץ 2014


במוסף הארץ מ-21.2.2014 פורסם מאמר, "נקמה קדושה", מאת תומר פרסיקו. המאמר פורסם לציון 20 שנה לטבח שעשה גולדשטיין במערת המכפלה בחברון. המאמר מנסה להסביר את תורתו של הרב יצחק גינסבורג שהעלה את מעשה הרצח לדרגה אלוהית.

                                         מעורר חלחלה

   תיאור תורתו של הרב גינזבורג מעורר חלחלה. הנה הוגה המסיר את המעצורים שמציב המוסר ומעלה את הנקמה והרצח לדרגה אלוהית, ואגב כך, הופך את אמונתו הדתית לנפשעת ומסוכנת. ההיסטוריה מלאה ברוצחי המונים שמאחוריהם היו הוגים שנתנו להם שחרור מכבלי המוסר. הרב גינזבורג מצטייר מהכתבה כעוד אחד מהוגים אלה.

   מי שרוצה לחזור אל הטבע צריך גם להחזיר את מערכות האינסטינקטים, המונעות השמדה עצמית כתוצאה ממלחמות של בני אותו המין. כאשר האדם החל להשתמש בטכנולוגיה והתחיל להשתמש בכלי הרג, האינסטינקטים שמונעים טבח בתוך המין נעשו לא רלבנטים. כאן נכנסה המערכת המוסרית, שמילאה את החסר. החולשה של זו, שהיא תבונית, מה שמאפשר לאדם לבחור בין הישמעות לציוויי המוסר, או לא להישמע. האינסטינקטים לעומת זאת טבועים בחיה וכופים עצמם עליה. כך שכל התורה של חיתיות, הנותנת דרור לנקם והרג היא בעייתית

   אני חושש, שמי שמעלה את ה"חיתיות" והנקם לדרגת קדושה המקרבת לאלוהות, קרוב יותר לכת השטן מאשר לתורת ישראל.

   גינזבורג ודומיו הופכים את הדת היהודית למסוכנת לאנושות. צריך לזכור, אלה ששחררו עצמם מכבלי המוסר, לא רק פגעו באויביהם החיצוניים אלא גם באויביהם הפנימיים. די אם נזכור שהנאצים בגרמניה כלאו את מתנגדיהם במחנות הריכוז והוציאו להורג רבים מהם, והוסיפו ורצחו חולי נפש ובעלי פיגור שכלי; וחשוב לזכור את בעלי האידיאולוגיה הנשגבת – קומוניזם – שבשם האידיאולוגיה שיחררו עצמם מכבלי המוסר וטבחו מיליונים מבני עמיהם. בדומה להם אם חס וחלילה יגיעו מאמיניו של גינזבורג לשליטה בארץ, זה מה שהם יעשו למתנגדיהם מבית.   

   הנורא מכל הוא שבמקום להוקיע את האיש ועדת מאמיניו מתוכנו, ממשלות ישראל מסבסדות אותם ומגינות עליהם, כדי שיוכלו לעסוק במעלליהם!

 

                                                                                                              עמוס גבירץ