יום שני, 29 ביולי 2013

372 - דוגמה לפגיעה קודמת בזיתים של עווארתה


   הפעם אני מביא את דבריו של דוד ניר שנכתבו בתגובה לאל תגידו לא ידענו 371.

   הייתי ב 2005-7 מספר פעמים במסיק/אבטחת חריש סמוך לעווארתה (במסגרת פעילות ה"רבנים לזכויות אדם") זכורני שהגזלנים (מתנחלים מאיתמר) הציתו כ- 2000 מהעצים של עווארתה שנותרו מאחרי גדר הגזל ההיקפית. זה היה ממש לפני המסיק ב 2006 - לזיכרוני. "אפשרו" להם להיכנס לשטחם ליום יומיים במסגרת המסיק (להם : כלומר רק לזקנים או ילדים - לא לבעלי כושר עבודה). כשנכנסו לשטח עדיין לא שיערו עד כמה כלתה השריפה. לאחר כמחצית השעה/שעה יצאו מהשטח בידיים ריקות או עם שקית קטנה של זיתים חרוכים שאספו לזיכרון. זוכר אותם שבים לכפר, כפופים ודוממים, צועדים ברגל באיטיות                        
                                                                                                                         דוד ניר

יום חמישי, 25 ביולי 2013

                                    ריכוז הבדואים
                                       מאת: עמוס גבירץ
  כדי להבין את מטרתה של הצעת החוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב – שהגישה הממשלה לכנסת (עברה בקריאה ראשונה) – צריך לבחון את ההיסטוריה של יחס המדינה לבדואים מאז קום המדינה ועד ימינו.
   בשנות החמישים, לאחר תום מלחמת העצמאות, הוטל על הבדואים הממשל הצבאי שנמשך עד 1966, כמו על שאר האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ. כמו כן, המשיכה המדינה לגרש בדואים (עד 1959), ואת הנותרים ריכזה לאזור הסייג (צפון מזרח הנגב). בתקופה זו גזלה המדינה את מרבית אדמות הבדואים בנגב. לפני קום המדינה, הבדואים עיבדו כ-2,000,000 דונם וגרו ורעו בכל מרחבי הנגב. במפקד שנערך ב-1960, נמצא שנותרו 11,000 בדואים בנגב. היום מספרם כ-200,000.
   יתר על כן, המדינה לא הכירה בכפרי הבדואים שהיו באזור הסייג עוד לפני קום המדינה. גם לכפרים שהיא יצרה, כאשר העבירה שבטים מאדמותיהם לאזור הסייג, לא יצרה בסיס חוקי וסירבה להכיר בהם. בעצם המדינה רואה בבדואים פולשים למרות שהיא עצמה עקרה אותם מאדמותיהם (תוך גזילת אדמותיהם) והושיבה אותם באזור הסייג!
   בסוף שנות השישים, לאחר תום הממשל הצבאי, החלה מדיניות חדשה: ריכוז הבדואים לעיירות. במשך השנים הוקמו 7 עיירות, אליהן הצליחה המדינה לרכז כחצי מאוכלוסיית הבדואים בנגב.
   גם השלום עם מצרים נוצל לגזל אדמות נרחב מהבדואים ולעקירה וריכוזם לעיירות. נזכיר את המקרה של תל-מלחתה. בתואנה של צורך להעביר בסיסי צבא מסיני לנגב, פינתה המדינה (בהתבסס על חקיקה) כ-5000 בדואים מתל-מלחתה (רובם לערערה בנגב ולכסיפה). שם הפקיעה כ-80,000 דונם, והקימה את בסיס חיל האוויר "נבטים".
   חשוב להזכיר שבשנות השבעים המוקדמות, פתחה המדינה בפני הבדואים את האפשרות לרשום את תביעות הבעלות שלהם על אדמותיהם. ואכן, כ-3200 בדואים ניצלו את האפשרות והגישו תביעות בעלות על אדמותיהם – כ-1,500,000 דונם. המדינה הורידה את התביעות לכ-1,000,000 דונם, כי סירבה להתייחס לתביעות בעלות על אדמות מרעה. וראה זה פלא: כמעט תמיד כאשר העניין מובא בפני בית משפט מפסידים הבדואים במשפט! מסתבר שמדינת ישראל יצרה מצב חוקי בו רק בעלות שנרשמה בטאבו העותומאני מוכרת. היום נותרו תביעות בעלות על כ-600,000 דונם. רוב הבדואים נמנעו מרישום אדמותיהם בטאבו העותומאני. הם המשיכו בשיטת הבעלות המסורתית שלהם. היישובים היהודיים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה, הוקמו על אדמות שנרכשו מבדואים לפי אותה שיטה מסורתית. כלומר: האדמות שנרכשו מבדואים לא היו רשומות בטאבו. הבעיה שבתי משפט מחליטים לפי חוקי הגזלן ולא לפי הצדק.
   כדי לעודד את הבדואים שנותרו בכפרים לעבור לעיירות, שוללים הכרה מהכפרים, מונעים שירותים מוניציפאליים כמו מים זורמים, חשמל, כבישים, פינוי אשפה וכו'. בנוסף הורסים בתים משמידים גידולי תבואות ומחרימים עדרי צאן.
   כל האמצעים האלה לא עזרו, תהליך המעבר של בדואים לעיירות נעצר. אז התחילו לחפש דרכים חדשות. זכור לי שממשלת שרון יצאה בהחלטה להשקיע מיליארדי שקלים בפיתוח הנגב. אני חושש שהדבר היחיד שיצא מאותה החלטה, הוא הכוח המשטרתי המיוחד לאכיפת החוק במגזר הבדואי (מפא"ת - מנהלת פיקוח ואכיפת תכנון ובניה). ואכן אנחנו רואים  עלייה חדה בהרס בתי הבדואים בנגב. רק ב-2011 הרסה המדינה יותר מ-1000 בתי בדואים בנגב! חשוב לציין שברוב המכריע של מקרי הריסת הבתים, אין למשפחות אלטרנטיבה והן נאלצות לבנות את ביתן מחדש באותו מקום. בעזרת אמצעי האכיפה שהחוק החדש מציע, חוששתני שנראה מציאות חמורה עוד יותר. משפחות יוכרחו לעזוב את אדמותיהן מבלי שתהיה להן אלטרנטיבה. אם לא יעזבו יהיו צפויים לעונשי מאסר!  כמו בעבר רבים מהם יועברו לאדמות שנגזלו מבדואים אחרים, דבר שיגרום לקונפליקטים קשים בין בעלי האדמות לאלה שהוכרחו לעבור לאדמותיהם.
   ממשלת אולמרט הקימה את ועדת גולדברג לבחינת התיישבות הבדואים בנגב. הבדואים וארגוני זכויות האדם ביקרו קשות את מסקנות הוועדה. מתברר שגם לימין היתה ביקורת. לכן ממשלת נתניהו הקודמת מינתה את פראוור להכין תכנית "יישום" לדו"ח גולדברג. התוצאה היתה החמרה קשה נגד הבדואים בתכנית פראוור. כתוצאה מהביקורת שהוטחה בתכנית פראוור הוחלט להטיל על השר בני בגין לבצע תהליך שימוע, ולהציע תיקונים לתכנית פראוור. גם תיקוניו לא שינו את העובדה שהתכנית באה לתת אמצעים חוקיים כדי להתגבר על המעצור בתהליך העברת הבדואים משארית אדמותיהם לעיירות.
   במילים פשוטות, אנחנו רואים תהליך היסטורי שהחל בגירוש, והמשיך בגזל אדמות, תוך ריכוז הנשארים למינימום טריטוריה אפשרית. היום יושבים הבדואים על כ-350,000 דונם. אם התוכנית תצליח יישבו על כ-230,000 דונם. זאת המטרה. כל הדיבורים על שיפור חיי הבדואים הם בסך הכל מסך עשן להסתרת המטרה האמיתית. 

יום שני, 22 ביולי 2013

371 - אל עראקיב נהרס בפעם ה-50

   ביום רביעי ה-17.7.2013 באו נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי והרסו בפעם ה-50 את הכפר הבדואי אל עראקיב.

371 - מתנחלים מאיתמר כרתו עצי זית של עווארתה

   תושבי עווארתה הפלסטינים סובלים רבות מנחת זרועם של מתנחלים מאיתמר. הם אינם יכולים להתקרב לאדמותיהם הסמוכות להתנחלות ללא תיאום עם הצבא
   ביום רביעי ה-10.7.2013 הודיע המנהל האזרחי למועצת עווארתה, שמתנחלים כרתו יותר מ-1000 עצי זית, הנמצאים בתוך גדר הישוב איתמר, אך שייכים ל- 22 מתושבי עווארתה  לאחר מכן נודע לתושבים שעוד 1200, עצי זית בבעלות תושבים מעווארתה נכרתו  מדרום להתנחלות.

יום שני, 15 ביולי 2013

370 - תחת איום בקנס נאלצו בדאים להרוס את בתיהם

   אחרי שהוצבה  בפניהם הברירה בבית המשפט להרוס בעצמם את בתיהם, או לשלם 70,000 שח', כל אחד, עבור שירותי ההריסה שהמדינה, ברוב טובה מעניקה להם, 2 בעלי משפחות מעתיר נאלצו להרוס את בתיהם במו ידיהם! ההריסה התבצעה במשך השבוע האחרון.

370 - הריסת בתים בבקעת הירדן

 
   נמשכים מאמצי גירוש הפלסטינים מבקעת הירדן, שבגדה המערבית.
   ביום שני ה-8.7.2013 הגיעו חיילי צה"ל לקהילות בדואיות בבקעת הירדן: לאל-חדדיה, לראס אל- אחמר ולעטוף, והרסו  32 מבנים, הכוללים מגורים, דירי צאן ומחסנים.  ארבעים ושמונה נפשות נותרו ללא קורת גג.
   זאת ההריסה השנייה בשבועיים האחרונים.

יום שני, 8 ביולי 2013

פוסט משמח לשם שינוי

הפעם לא אכתוב על עוולות הכיבוש ועל הרס בתי הבדואים שהיו השבוע. הפעם משהו הפוך.

פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי עורך מאז 2008 סדנאות צילום בקרב ילדים ובני נוער בכפרים ה"בלתי מוכרים" בדצמבר  2012 וינואר 2013 ערך הפורום בעזרת צלמים מתנדבים סדנא כזו בכפר הבדואי א-סיר (דרומית לבאר שבע). ביום רביעי ה-26.6.2013 נפתחה תערוכת צילומים של ילדי א-סיר בתיאטרון הערבי עיברי ביפו. היו תמונות שנראו לי בעלות ערך אמנותי שתיארו את חיי הכפר כולל הריסת הבתים. עד שהגעתי לתמונה המצורפת. פרצתי בצחוק . בשבילי זאת תמונת השנה.

התערוכה פתוחה עד 26 ליוני וניתן לתאם ביקור עם התיאטרון: 03-5185563


צילום: עאטף אל-מג'יראת

יום שני, 1 ביולי 2013

368 - שוב הרס בתים בעתיר

ביום חמישי ה-27.6.2013 הגיעו שוב  נציגי הממשלה מלווים בכוח משטרתי לכפר הבדואי עתיר (ליד יער יתיר), והרסו 3 מבני מגורים ו-4 אוהלי מגורים שנבנו בעקבות ההריסות הקודמות.

368 - הפקעת אדמות עוורתא

בבעלות אנשי הכפר הפלסטיני עוורתא היו כ-22,000 דונם אדמות. ישראל הפקיעה כ-12,000 דונם לטובת ההתנחלות איתמר (הוקמה ב-1984).  
   בתחילת יוני 2013 קיבלו 22 חקלאים מעוורתא צווי הפקעה ל-360 דונם מאדמותיהם הנמצאות ליד ההתנחלות איתמר. ב-23.6.2013 שוב קיבלו צווי הפקעה לאדמותיהם באותו אזור. הפעם הופקעו 63,4 דונם.
   במשך שנים נמנעת מן החקלאים הכניסה לאדמותיהם ליד ההתנחלות. רק יומיים בשנה הם רשאים להיכנס כדי למסוק את זיתיהם.