יום שני, 29 במאי 2017

553 - הריסות בכפרי בדואים בנגב

   בימי רביעי וחמישי 24-25.5.17 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים לימי הריסות בכפרי בדואים בנגב. ביום רביעי הרסו בוואדי אל נעם שני בתים, השמידו עצים למדורה וערמות זבל; בדחייה, ליד בית קמה, הרסו דיר ואורווה, עקרו שתילי זיתים והרסו גדר; בסוואוין, ליד ערערה, הרסו מבנה מגורים. למחרת באל חומרה, ליד דריג'את, הרסו דיר כבשים וחווה זמנית; בזערורה, ליד כסייפה, השמידו שתילי זיתים וסכר; באל-גטאמאת, ליד ערערה, הרסו בית מגורים ודיר.

553 - מעצר מנהלי

   הפרקטיקה של מעצר מנהלי עומדת בניגוד לעקרון ההוגנות של מערכת המשפט.
   ב-26.12.13 שוחרר הסופר אחמד קטאמש ממעצר מנהלי, אחרי שישב בכלא שבע שנים (במצטבר)! נציין שלא הצליחו לגבש ראיות מספיקות כדי להרשיעו בבית משפט.

   מאז שחרורו קטמאש לא עסק בפעילות פוליטית. ב-17.5.17 המפקד הצבאי של "יו"ש" הוציא צוו מעצר מנהלי נגדו לשלושה חודשים. 

יום ראשון, 21 במאי 2017

552 - הרס בתי בדואים בנגב

   בימים שני ורביעי (15.5.17 ו-17.5) הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בתי בדואים בנגב; בוואדי אל נעם הרסו שני בתים. בתל ארד הרסו בית. בחשם זנה שני בתים וסככה. בסואוין שני בתים. בתל אל מלח הרסו בית. בביר הדאג' אילצו משפחה להרוס ששה בתים. ביום רביעי הרסו מבנה באם בטין. ברחמה הרסו שני בתים וחמשה דירים. הם שוב הרסו את אל עראקיב.

552 - צה"ל מגביל גישת חקלאים לאדמותיהם מעבר למכשול ההפרדה

   במקומות בהם נבנה מכשול ההפרדה בתוך השטח הכבוש של הגדה המערבית, זה נעשה בניגוד לחוק הבינלאומי. כל התקנות של צה"ל המגבילות את גישתם של החקלאים הפלסטינים לאדמותיהם, שמעבר למכשול, אינן חוקיות.
   מפברואר 2017 צה"ל הקשה את הקריטריונים למתן אישורי מעבר לחקלאים. לרבים מהם נגרמים נזקים כבדים כתוצאה מהחלטה זאת.

   כך לדוגמה, לר' מדיר אל ע'וסון (צפונית לטול כרם) ולבני משפחתו פג תוקף היתר המעבר לאדמתם בסוף אפריל. מאז כל מאמציו לקבל אישורי מעבר חדשים לאדמתו עולים בתוהו. 

יום ראשון, 14 במאי 2017

551 - הרס בתי בדואים בנגב

   ביום רביעי 10.5.17 באו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים לכפר הבדואי סעווה (מזרחית לחורה), והרסו שמונה בתי מגורים. 

551 - שילטנותן הכיבוש חתכו צינורות מים של פלסטינים בברדלה

   ב-4.5.17 באו מהמנהל האזרחי וחברת המים מקורות לכפר הפלסטיני ברדלה, שבצפון בקעת הירדן הכבושה, וחתכו צינורות מים שלטענתם חוברו שלא כחוק.  חיילי צה"ל זרקו רימוני גז על פלסטינים שמחו על ניתוק הצינורות.

   לפני כעשרים שנה, מקורות קדחה בארות עמוקות בתוך הכפר והשתלטה על המים. ואז הובטח לתושבים שיספקו להם מים. בינתיים גדלה האוכלוסייה וכך גם הצרכים, אבל מקורות לא הסכימה להגדיל את כמות המים. לכן, חקלאים התחברו באופן פיראטי לצינורות של מקורות. הערכה היא שמאתיים דונם גידולים חקלאיים התייבשו כתוצאה מניתוק הצינורות.

יום שלישי, 9 במאי 2017

                                        אין צבא מוסרי
                                           מאת: עמוס גבירץ
   מדינות או ארגונים מקימים צבא ומשטרה כדי להגן על עצמם מפני אויבים חיצוניים ופנימיים. אלה גופים שבשם ההגנה על המדינה, מקבלים לגיטימציה להשתמש באמצעים לא-מוסריים במהותם. אלימות והרג למשל. כאשר משתמשים בצבא ומשטרה למטרות שאינן הגנה מפני אויבים, מסכנים אותם בהפיכתם מארגונים לגיטימיים ללא לגיטימים. זה מה שמבדיל בין גופים אלה לארגוני פשע.
   יש סכנה בארגון שמותר לו להשתמש באמצעים של אלימות והרג. הוא יכול לגרום יותר נזק מתועלת. זה מחייב כללי אתיקה מאוד מחמירים. שלושה כללי האתיקה שנראים לי חשובים ביותר הם: 1. שאכן הצבא והמשטרה נלחמים במי שמסכן את ביטחון האזרחים והמדינה. 2. הוגנות. לוחם נלחם בלוחם ולא במי שאינו יכול להלחם. 3. "מי התחיל". כדי שיהיה צידוק להפעלת האמצעים, שכשלעצמם אינם מוסריים, תמיד נשאלת השאלה איזה מעשים של צד אחד, נתנו צידוק לצד השני לפעול באלימות? ארגוני הפשע פועלים בניגוד לכללים האלה. הם תוקפים אזרחים חסרי מגן כדי לשדוד את רכושם. הם פועלים בניגוד לשלושת העקרונות האתיים שהצעתי.
   הפרת תנאי פירוז סיני בידי המצרים, סגירת הנתיב הימי לאילת ואיום בפתיחת מלחמה מצד מצרים, ירדן וסוריה, נתנו צידוק אתי לפתיחת מלחמת 1967 בידי צה"ל. במלחמה זאת נלחם צה"ל נגד האיום להשמדת ישראל ונלחם נגד הצבאות האמורים. כך שצה"ל פעל לפי האתיקה של צבא ומלחמה.
   לאחר המלחמה, בשטחים שכבש, נותר צה"ל צבא יחיד מול אוכלוסייה אזרחית. במצב הזה, השאלה האתית נעשית חשובה ביותר. מי יגן על האוכלוסייה האזרחית מפני כוחו הבלתי מוגבל, ביחס אליה. כל פעילות ההשתלטות על האדמות בשטחי הכיבוש, נעשים בניגוד לאתיקה של צבא ומלחמה. אלה פעולות של צבא כובש כנגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. כדי להתגבר על הבעיה האתית יצרו מצג "חוקי", בעזרתו נעשים מעשי ההשתלטות על האדמות בשטחים הכבושים (שוד הקרקעות, הריסת בתים, שוד המים וכו'). לצידם משתמשים בטיעוני ביטחון, שמורות טבע ואתרים ארכיאולוגיים, כדי להשתלט על אדמות, שפעמים רבות לאחר מכן מוקמות עליהן התנחלויות. לצד זה יש תופעה של מאחזים לא מורשים, הנבנים בתמיכה מוסתרת של משרדי ממשלה ויותר מאוחר מקבלים הכרה. אצל קנאי הציונות הדתית זאת ההבטחה האלוהית, שמאפשרת להתגבר על המגבלות האתיות.
   כמו שהחקיקה הפלילית באה לתת תוקף חוקי לציוויי המוסר (לא תרצח, לא תגנוב), כך באה החקיקה הבינלאומית (אמנת האג ואמנות ז'נבה), לתת תוקף חוקי לציוויי האתיקה של המלחמה. ברגע שהבג"ץ הישראלי סירב לפסוק בשאלת חוקיותן של ההתנחלויות בשטחים הכבושים, הוא נתן יד חופשית לתעשיית החוקים המניפולטיביים המאפשרים לעקוף את ציוויי האתיקה של המלחמה ולפגוע באופן שיטתי באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ובזכויותיה. בעזרת חוקיו והתנהלות הנוגדת את חוקי המלחמה, יצר צה"ל מצב "חוקי" המאפשר לו להשתלט על אדמות, להרוס בתים, לטפח ולהגן על התנחלויות, להשתלט על המים ומרבצי הטבע, למנוע שובם של פלסטינים ששהו זמן ממושך בחו"ל וכו'. כל אלה בניגוד לאתיקה של מלחמה.
   בחוות הדעת המייעצת, שניתנה ב-2004, בין השאר, קבע בית הדין הבינלאומי בהאג שכל ההתנחלויות בשטחים הכבושים הוקמו בניגוד לחוק הבינלאומי. פועל יוצא מכך, שכל הפעילות של צה"ל להגנתן אינה חוקית. עצרת האו"ם אימצה את חוות הדעת האמורה וכך גם מועצת הביטחון של האו"ם. בכל זאת ישראל מתעלמת וממשיכה בפעילות הלא אתית והלא חוקית של צבאה בשטחים הכבושים. כל זאת בהגנת ארה"ב, שלא מאפשרת שום צעדים אפקטיביים של הקהילה הבינלאומית, כנגד הפעילות הנפשעת הזאת.
   כאשר מדינה מחוקקת חוקים ופועלת בעזרתם לפגיעה בבני אדם שכל פשעם, שנולדו לעם הלא נכון, הרי שהיא מסכנת את כוחות הביטחון שלה במעבר מכוחות ביטחון לגיטימיים לארגוני פשע.
   כאן נשאלת השאלה, מה יש בידי הפלסטינים לעשות מול הפעילות הנפשעת של כוחות הביטחון של ישראל? מבחינת הצידוק לשימוש באמצעים לא-מוסריים, הרי שישראל מספקת להם את הצידוקים להגן על עצמם ממי שבאופן שיטתי מנסה לדחקם מהארץ. אין להם יכולת להקים צבא שיכול למנוע את פעולות צה"ל שהזכרתי, כי ישראל תמנע זאת. כל מה שנותר להם בתחום הזה, הן פעולות הנקם שהם מבצעים נגד ישראל. כאן מתחילה השאלה האתית. הרי יש להם צידוק למעשיהם משתי בחינות אתיות שהצעתי. הם מנסים להגן על עצמם מפני החורבן שישראל ממיטה עליהם, ואלה הן פעולות צה"ל שמצדיקות את פעולות ההתנגדות שלהם. הבעיה מתחילה ברגע שאת פעולות הנקם שלהם הם מפנים כלפי אזרחים ישראלים, ולא כלפי לוחמים ישראלים. כאן הם עוברים ממעשה בתחום האתי, למעשה לא אתי – פשע.
   תקיפות הטילים מעזה על ישראל, נתנו לזו לגיטימציה לתקוף בעזה. ברגע שהלוחמים הפלסטינים מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, הרי שהם נותנים הכשר (מוגבל) לפגיעה בה. כאן נכנסת שאלת המידתיות. כמה מותר לפגוע באזרחים כאשר הלוחמים נגדך מסתתרים ביניהם? ושאלה נוספת היא האם ובאיזו מידה עשית מאמצים שלא לפגוע באזרחים? אלה הן שאלות של מידתיות, כאשר לכל צד יש את המידתיות שלו. לכן התשובה עליהן הרבה יותר קשה מאשר ההתייחסות האתית למעשיהם של כוחות הביטחון הישראלים, שדוחקים את הפלסטינים מארצם.

   אין מידה מוסרית לצבא, אבל בבחינה האתית, צה"ל פוגע בלגיטימיות שלו, בפעילות השוטפת שלו כנגד האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית שתחת שליטתו.

פורסם ב"הארץ" (8.5.17), תחת השם "מי פוגע בלגיטימיות של צה"ל". כאן אני מפרסמו ללא העריכה שהם עשו.