יום שני, 18 בספטמבר 2017

567 - הריסת בתי בדואים בנגב

   ביום שלישי 12.9.17, הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים להריסות בתי בדואים בנגב. במולדה-אל-עטרש הרסו שני בתים; באום בטין, ליד צומת שוקת, הרסו דיר.

   ביום חמישי, 14.9, באם גבו, מזרחית לתל שבע, הרסו בית, פעם שמינית! נציגי הממשלה הרסו שוב את אל עראקיב.

567 - מתנחלים מכרמל זורקים אבנים על פלסטינים מאום אל חיר

   בסוף אוגוסט החלו מתנחלים מכרמל לזרוק אבנים לעבר הפלסטינים באום-אל-חיר. הם זורקים כל לילה. פניות למשטרה ולרשויות לא עזרו. וגם בלילות האחרונים זריקת האבנים נמשכת. בשבת פעילי תעאיוש נכנסו לכרמל על מנת למחות כנגד זריקת האבנים. הפעילים הותקפו על ידי כיתת הכוננות של ההתנחלות. לאחד הפעילים נשברה היד מתקיפת מתנחל.

יום שני, 11 בספטמבר 2017

566 - מתנחלים הכו נער פלסטיני

   ביום רביעי 6.9.17, שני נערים פלסטינים מבורקה עלו לגבעה ממול להתנחלות המפונה חומש. קבוצה של מתנחלים שעברו במקום תקפו אותם ותפסו אחד מהם. המתנחלים הכוהו, קרעו מעליו את בגדיו, גררו אותו מרחק רב וזרקו אותו בוואדי. רועה צאן שעבר במקום מצא אותו וקרא לעזרה. ממשפחתו באו, הלבישוהו ולקחו אותו לבית חולים בשכם. 

יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

פוליטיקה וזכויות אדם

                                                             מאת: עמוס גבירץ
   כאשר ישראל כבשה את דרום לבנון (1982 עד 2000), צה"ל לא הפקיע אדמות, לא הוקמו התנחלויות ולא שדדו 80% ממימיהם. שם ישראל לא ניסתה לספח את השטחים הכבושים לתחומה. בגדה המערבית ובגולן ישראל רוצה לספח את כל או חלק מהשטחים הכבושים. חלק נכבד מהפרות זכויות האדם בגדה המערבית נעשה בשירות המטרה הזאת: דחיקת הפלסטינים לטריטוריה מצומצמת ככל האפשר. מזה נובע שוד קרקעות, הרס בתים, הקמת התנחלויות,שוד המים, גירושים וכו'. דברים שאין להם קשר לביטחון ישראל. כאשר אתה נאבק נגד הפרות זכויות האדם האלה, ממילא אתה נאבק נגד מדיניות הסיפוח של כל ממשלות ישראל, מאז 1967.
   אם גדי טאוב היה מתעמק במעשיהם של ארגוני זכויות האדם, לא היה יכול לכתוב את מאמרו: "פוליטיקה כתרפיה" (הארץ,25.8.17). אם גדי טאוב היה מתלווה לפעילים של "תעאיוש" בליווי חקלאים פלסטינים לאדמותיהם, היה מתוודע לתקיפות של מתנחלים המנסים להשתלט על אדמות לא להם. היה מתוודע להתנהגות חיילי צה"ל שברוב המקרים מגבים את המתנחלים, במקום לעצרם. אם היה קורא את הדו"ח של טליה ששון על המאחזים הבלתי מורשים, היה מתוודע לתופעה מוזרה: משרדי ממשלה מממנים פעילות לא חוקית של התנחלויות לא מורשות, שפעמים רבות מוקמות על אדמות פרטיות של פלסטינים! אם ג. ט. היה בודק את פעילות "הוועד נגד הריסת בתים" ושל "רבנים לזכויות האדם", היה מגלה שבשנות השבעים המוקדמות צה"ל הפקיע את סמכות ועדות התכנון והבנייה מידי הוועדות המקומיות הפלסטיניות והעבירן לידיו. הוא היה מופתע לגלות שצה"ל כמעט ולא מאשר בניה באזורי C של הגדה המערבית, וכאשר פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתר, הוא הורס את בתיהם. אם ג. ט. היה בודק את פעולתם של כל ארגוני זכויות האדם בדרום הר חברון היה מגלה שצה"ל גירש פלסטינים מ-12 כפרי מערות ב-1999 – בהחלטת ביניים בג"צ איפשר את חזרתם - ועד היום הוא מנסה לשכנע את בג"ץ לאשר את גירושם של שמונה מהם. אם ג. ט. היה מתלווה לפעילות "מחסום ווטש", היה מגלה שצה"ל הרס את כל מבני המגורים של קהילות שלמות בבקעת הירדן. הוא היה מתוודע להריסת הבתים להחרמת טרקטורים ומיכליות מים, הכל כדי לעודדם לעזוב את מקומות מגוריהם. באותו הקשר הוא היה רואה איך בשנה האחרונה הגיעו מתנחלים צעירים והקימו מאחזים לא מורשים ועכשיו הם תוקפים רועים פלסטינים כאשר אלה יוצאים עם עדריהם למרעה. כמובן, שבמקום למנוע מהם להקים את מאחזיהם, צה"ל מגבה אותם בשטח. אם ג. ט. היה קורא או מתלווה לפעילי "כרם נבות" ומעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו", היה רואה את השיטתיות של ההשתלטות על אדמות הפלסטינים. לא צריך להיות פעיל זכויות אדם, כדי לשאול: איך זה שאוכלוסייה של 380,000 מתנחלים מקבלת יותר מ-80% ממימי הגדה המערבית, בעוד 2,700,000 פלסטינים צריכים להסתפק בפחות מ-20% מהמים.
   מכיוון שהפלסטינים ב"טיפשותם", אינם משלימים עם מעשיה של ישראל ומעזים להתנגד, מתחיל התפקיד הביטחוני של צה"ל... זה כמובן מנוצל לעוד שוד אדמות ועוד לחץ על פלסטינים להצטמצם לשטחים קטנים יותר, או לעזוב את הארץ.  

   צודק ג. ט. שהרקורד של הפלסטינים בשמירת זכויות האדם אינו מרשים. אבל כל הפרותיהם אינם מנשלים את בני עמם מארצם. 

יום שני, 4 בספטמבר 2017

565 - הרס בישובי בדואים בנגב

   ביום רביעי 30.8.17 נציגי הממשלה מלווים בשוטרים הרסו בישובים בדואים בנגב. בלקייה הרסו מחסן; בדריג'את, צפונית לכביש 31, הרסו דיר ואורווה; בחורה הרסו קרוואן; בואדי רואן, דרומית מזרחית לחורה, הרסו דיר.

565 - מעשי צה"ל בחברון

   שיגרת חיים של פלסטינים בעיר העתיקה בחברון:

   ב-23.8.17 חיילי גבעתי סגרו את אזור רחוב שללה עד הכניסה לבסיסם, שבעיר העתיקה. זה כלל סגירת החנויות ואיסור תנועת אנשים באזור. הם עצרו שלושה ילדים שהיו בביתם, בטענה שזרקו אבנים. לא היו להם שום הוכחות לכך. הם זרקו רימוני הלם לעבר התקהלות של אנשים שלא יכלו להמשיך בדרכם.

יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

שמטו את צדקת המפעל הציוני

                                                                            מאת: עמוס גבירץ
   שופט בית משפט השלום בבאר שבע, עידו רוזין פסק שששה תושבים מאל עראקיב ישלמו 262,000 שח' הוצאות הריסות כפרם למדינה, ועוד 100,000 שח' הוצאות לפרקליטות המדינה. מה שיותר חשוב במשתמע, שפרקליטות המדינה והשופט ערערו את כל צדקת טענת הציונות לזיקתם של היהודים לארץ, אחרי קרוב ל-2000 שנות גלות. אם הם מתכחשים לזיקתם של הבדואים לאדמתם, ממנה המדינה גירשה אותם בתחילת שנות החמישים - בהנחה שהם אינם לאומנים-גזעניים - הרי מה ההצדקה למימוש זיקתם של היהודים לארץ אחרי 2000 שנה?
   כנסת ישראל יכולה לחוקק חוקים ככל העולה על רוחה. הרי יש למדינה בתי משפט, צבא ומשטרה שיכולים לאכוף אותם. הבעיה שיש חוקים שאכיפתם מערערים את צדקת המפעל הציוני ואת מוסריותו.
   מוסר וצדק אינם נקבעים בהחלטות של רוב ומיעוט. הם עומדים מעליהם. הם אבני בוחן להחלטות ולחוקים ולמעשים של כל אדם ובמקרה שלנו, של המדינה. אין להם בתי משפט, צבא ומשטרה שאוכפים אותם. זה נתון לנו אם נפעל לאורם או בניגוד להם. ממשלת ישראל בחרה ללכת נגדם בהסתמך על כוחה וחוקיה.
   הנה הסיפור: בתחילת שנות החמישים הודיע המושל הצבאי לשיח של שבט אל תורי, שצה"ל עומד לערוך אימונים באזור מגוריהם ולמען ביטחונם, הורה להם להתפנות. הוא הבטיח שאחרי חצי שנה, כאשר ייגמרו האימונים, הם יוכלו לחזור. כאשר ביקשו לחזור אמר להם המושל הצבאי, שעליהם לשלם דמי חכירה על אדמותיהם. או במילים אחרות, שהמדינה גזלה אותן מהם! הם סירבו והמשיכו לקיים זיקה לאדמותיהם. בשלב מסוים חזרו וחידשו את כפרם על אדמותיהם. כדי להוכיח שימוש לאדמות באזור אל-עראקיב הרחב, קק"ל החלה בסוף שנות התשעים ליער את האזור. קוראים לזה "יער השגרירים". כאשר הנטיעות הגיעו לקרבת הכפר אל עראקיב, ב-2010 החלה המדינה להורסו. עד היום הרסו את הכפר 117 פעמים! לתושבים יש תעודת קנייה של אדמות הכפר מ-1905, אבל המדינה לא מכירה בבעלות מסורתית של הבדואים על אדמותיהם. הם כמו כמעט כל הבדואים בנגב, לא רשמו את בעלותם בטאבו העותומאני.

   זה הרי הסיפור הציוני: היהודים גורשו מהארץ בידי הרומאים, ומאז שמרו על זיקתם לארץ. התנועה הציונית -  כמו הבדואים מהכפר אל עראקיב – החלה לחזור לארץ ולחדש את הישוב היהודי בארץ. ברבות הימים הקימו את מדינת ישראל, לה יש צבא ומשטרה, בעזרתם היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. במקרה של אל עראקיב, קבע בית המשפט של מדינת ישראל ששמירה על זיקה לארץ (לאדמה), אינה מצדיקה את ההתיישבות המחודשת בה. מכיוון שאינני חושד בפרקליטות ובשופט הנכבד שהם לאומנים-גזעניים, הרי שמבלי משים הם שמטו את צדקת המפעל הציוני...