יום חמישי, 23 בפברואר 2017

                                          השתלטות עוינת     
                                               מאת: עמוס גבירץ                               
   אינני יודע איך לתאר את מצבנו, אלא כהשתלטות עוינת. על מדינת ישראל השתלטה חבורת קנאים משיחית, שעושה הכול כדי ש"סכנת השלום" תחלוף. בזה עיקר עיסוקה של ממשלת ישראל. מפלגות המרכז מתמסרות ברצון וכך גם רוב התקשורת. תנועת השלום הישראלית ברובה, כבר מזמן נכנעה ועוסקת בזכויות אדם של הכבושים ומתכננת את חגיגות החמישים לכיבוש.
    ראש הממשלה נסע לארה"ב לפגישה ראשונה עם הנשיא החדש. כולם עסקו בשאלה אם סוף סוף תוכל ישראל לשים קץ לאפשרויות השלום עם הפלסטינים ועם העולם הערבי והמוסלמי. להפתעתנו, אפילו הנשיא החדש מדבר על דיל של שלום. לא חשוב אם הוא דמוקרט או רפובליקאי, כולם אומרים לנו, "עשו שלום", ואנחנו רק בודקים אם אומרים או מכריחים. הרי זה מה שקרה עם מצרים. היה נשיא אמריקאי – קרטר - שגם הכריח. אז עד היום הוא אחד הנשיאים השנואים ביותר בישראל. עם "אומרים", אפשר להתמודד. ראו את ההצלחה להתמודד עם האמירות של אובמה. עכשיו השאלה היא, אם גם הנשיא טרמפ רק אומר או "חלילה", גם יכריח?!    
   צריך לחזור לתחילת הסיפור. למה בכלל כל הפרויקט האדיר הזה של הציונות? הציונות החלה כאשר הסתבר שגם במדינות שהושפעו מהמהפכה הצרפתית, האנטישמיות המשיכה. הניסיון של חיי מיעוט בארצות הגולה, נכשל. התשובה: מדינה יהודית שתבטיח את הקיום היהודי דרך שלטון עצמי של היהודים. אז החליטו לחזור לארץ מולדתו של העם היהודי ושם להקים מחדש את מדינת היהודים.
   רק יש בעיה עם הפיתרון הזה. בארץ חי עם אחר, שאינו מסכים לוותר על ארצו למען מישהו אחר. ואכן, מנהיגי הציונות הבינו שללא תמיכת מעצמות לא יוכלו לממש את החזון הציוני ולקיימו. לאורך כל שנות המפעל הציוני מתנהל מאבק על הארץ. נוצר מצב בו, יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, ישראל היא המקום היחידי היום, שכל הזמן מנסים לפגוע ולחסל את קיומנו בגלל היותנו יהודים. וכל זה לא מסיבות אנטישמיות, אלא בגלל מעשיה של ישראל.
   והנה מאז 2002 מציע לנו העולם הערבי והמוסלמי, להגיע לפשרה של שלום, שתפסיק את ניסיונותיהם להחריב את קיומנו כאן. ומול הסיכוי שסוף סוף הפיתרון הציוני יישא פרי קיומי, ישראל מסרבת! היום את ישראל לא מעניינת השאלה הקיומית. היום אנחנו עוסקים בהגשמת החזון המשיחי-הקנאי של ההבטחה האלוהית לאברהם על הארץ. מיעוט של קנאים-משיחיים מוביל את ישראל למדיניות, שתביא לאיבוד התמיכה בישראל ולהתרסקותה!
   אלה היורשים האמוניים של קנאי בית שני, שהביאו לחורבן. היו להם קודמים שניסו לחזור לציון בדרכם. ניסיונו של שבתאי צבי להחזיר את עם ישראל לציון, נגמר במפלה מבישה ומביכה. הפעם הם חיכו שהציונות החילונית תחזיר את עם ישראל לציון ועכשיו הם משתלטים על המפעל הזה ובקנאותם, מוליכים אותו אל חורבנו.
   המדהים בכל העניין הוא ההתבטלות של הציונים הקיומיים על מפלגותיהם, בפני הציונים הקנאים-משיחיים. הליכוד סובל מהשתלטות עוינת של קנאים בתוכו. מפלגת העבודה מתבטלת ורק עסוקה בלהוכיח שהיא לא פחות פטריוטית מהם וכך גם שאר מפלגות המרכז. תנועת השלום כבר לא מאמינה בעצמה וחדלה לצאת לרחובות במאבק למען השלום. כולם בחדלונם מאפשרים לקנאים המשיחיים להשתלט על המפעל הזה ולהסיטו לכיוון של חורבן נוסף.

   מול הסיכוי ההיסטורי להשלמת הפרויקט הציוני שגם נתן עצמאות מדינית וגם יכול לתת ביטחון קיומי, נכנעת הציונות הקיומית לחבורת קנאים-משיחיים, ששוב יביאו חורבן על העם היהודי.

יום שני, 20 בפברואר 2017

539 - פיגוע דריסה?

   פיגוע דריסה?
   ביום חמישי 16.2.17, עמד פלסטיני ליד מכונית בשולי הכביש ליד בית אומר, צפונית לחברון. ישראלי שעבר עם מכוניתו דרס ופצע את הפלסטיני. הישראלי ברח מהמקום. הפצוע הועבר באמבולנס פלסטיני לבית חולים בחברון.

   מי יתפוס את הדורס ויעמידו לדין?!  

יום שני, 13 בפברואר 2017

438 - על מה כותבים?

   פעמים רבות אני צריך להחליט על מה לכתוב מתוך הדברים המגיעים אלי. הפעם ברצוני לשתף את קוראי בהתלבטות.
   בתחילת השבוע חשבתי לכתוב על התרחבות ההתנחלות לשם ועל הנזקים שהיא גורמת לשכניה מדיר בלוט. ואז נודע לי על הפקעת 326 דונם מהכפרים ג'אלוד ותורמוס עיא. לאחר מכן, נודע לי על הרס הבתים בראס אל אחמר ובקרדלה, שבצפון בקעת הירדן. ועוד, על הרס הבתים בכפרים הפלסטינים שסופחו לירושלים אני ממעט לדווח. זה הרי באזור מרכזי ואני מניח שזה יותר ידוע.
   לקראת יום רביעי 8.2.17 חששנו שהולכים שוב להרוס באום אל חירן שבנגב. התבדנו. במקום זאת הרסו שוב את אל עראקיב; והוסיפו והרסו מכולה באל זרנוק, והשלימו הריסה עצמית של בדואי את ביתו בוואדי אל נעם.

   נו, אז על מה כותבים?

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

                                                    שיח שקרי
                                                   מאת: עמוס גבירץ
   תמיד "חמושים" באכיפת החוק הם באים והורסים לבדואים בנגב את בתיהם. רק ב-2016 הרסו 1136 בתי בדואים בנגב! מסתבר שכל הבתים שהבדואים בנו בכפריהם, נבנו שלא כחוק! והרי מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של מפרי חוק. כאשר כולם מפרי חוק צריך לבדוק, אולי הבעיה בחוק ובמחוקק ולא במפריו.
   חוקי התכנון והבניה הם חוקים מאוד בעיתיים. הם נותנים לפוליטיקאים ופקידים את הסמכות להחליט מה חוקי ומה לא, לאור מדיניותם. ממשלות ישראל החליטו לא להכיר בכפרי הבדואים שהיו בנגב עוד לפני קום המדינה, ולא בכפרים שהיא יצרה כאשר העבירה שבטים מאדמתם לאזור הסייג. לעומת זאת חוות הבודדים בנגב הוקמו באופן לא חוקי. אז מצאו את הדרך להפוך אותן לחוקיות.
   את בני שבט אבו אלקיעאן סילקו מאדמתם ב-1949 ולאחר שהעבירו אותם פעמיים ממקום למקום, הושיבו אותם ב-1956 במקומותיהם הנוכחים – עתיר ואום אל חירן. כאשר ממשלה מיישבת אזרחים במקום חדש, ברור שהיא נותנת ביסוס חוקי לישוב שיצרה. זאת הרי הפרקטיקה שהיתה עם מאות ישובים יהודים שהוקמו בישראל. ובכן, במקרה של הבדואים זה לא כך. פשוט לא יצרו בסיס חוקי להתיישבותם ועכשיו באה ממשלת ישראל ומתייחסת אליהם כאל פולשים לאדמות מדינה, במקומות שממשלת ישראל הושיבה אותם. ברגע שהם מימשו את זכות האדם לקורת גג בכפר לא מוכר, הם הפרו את חוקי התכנון והבנייה. כך שממשלת ישראל במדיניותה ומעשיה הפכה אותם למפרי חוק!
   בואו נדבר אמת: האידיאולוגיה המנחה של ממשלת ישראל היא מדינה יהודית. במלים אחרות כל האזרחים שאינם יהודים, אינם רצויים מבחינת ממשלת ישראל. במצב הבינלאומי בו אנו חיים אי-אפשר לסלק את האזרחים הלא רצויים. אז מנסים לצמצם את שטח המחייה שלהם ככל הניתן ומפלים אותם כמעט בכל שטחי החיים.
   בנגב אנחנו רואים שיש מדיניות רבת שנים לרכז את כל הבדואים לעיירות. עיירות הן השטח המצומצם ביותר שניתן לרכז אליו אוכלוסייה לא רצויה. זאת הסיבה מדוע לא הכירו בכפרי הבדואים בנגב וכאשר כבר הכירו בכפרים, עשו זאת במטרה להפכם לעיירות אליהן ירכזו בדואים מכפרים אותם מתכננים לסלק ממקומם. עד היום הקימו שבע עיירות. מסתבר שעיירות האלה הן כישלון נורא: שיאי האבטלה, העוני והפשע בכל שבע העיירות. בכל אופן, זאת האופציה היחידה לחיים, שממשלת ישראל מייעדת לאזרחיה הבדואים בנגב.
   כדי ל"עודד" את הבדואים לעזוב את כפריהם ושארית אדמותיהם, יצרו מצב שכל בתיהם לא חוקיים, בעלותם על אדמותיהם אינה מוכרת וצמצמו את שטחי המרעה. בנוסף, מונעים מים זורמים, חשמל, כבישים ושירותים מוניציפאליים.
   קשה לסלק ישוב סתם כך. אז מתכננים ישוב יהודי על מקומו, מתכננים נטיעת יער, או מכרה פוספטים במקומו. ואז "אכיפת החוק" הגועלת באה כדי לסלק את הבדואים מכפרם ולהעבירם לעיירה.
   את הישוב היהודי חירן, תכננו דווקא על הריסותיו העתידיות של אום אל חירן. את עתיר מתכננים לסלק ולנטוע יער על חורבותיה. את טואייל אבו ג'רוואל סילקו והיום נטוע יער קק"ל על חורבותיה. את אל עראקיב הרסו כבר יותר ממאה פעמים ומתכננים להשלים נטיעת יער על חורבותיה. את אל פורעה מתכננים לסלק ולכרות פוספטים במקומה ואת אל זרנוק מתכננים לסלק ולהקים את עומרית על חורבותיה...

   אסור לומר את האמת, כי זאת מדיניות לאומנית-גזענית, שמגדירה את ישראל כמדינה גזענית. אז מסתירים את המדיניות בשיח שקרי של אכיפת חוק.

יום שני, 6 בפברואר 2017

537 - מתנחלים תקפו רועים פלסטינים בבקעת הירדן

   המאחז החדש - אום זוקא, בצפון בקעת הירדן, הולך ונבנה סמוך לבסיס של צה"ל. זה לא מונע מהם את פיתוח המאחז הלא חוקי. מתנחלים מאום זוקא ואל חמה מבקשים לגרש רועים פלסטינים מאדמותיהם.

   ביום רביעי, 1.2.17, מתנחלים מהמאחז באל חמה, תקפו רועים פלסטינים מסמרה. למחרת אותם רועים הותקפו בידי מתנחלים מאום זוקא רכובים על טרקטורון. בשבת, 4.2, שוב ניסו המתנחלים לתקוף רועים פלסטינים מסמרה, עין אל חילווה ומכחול. מלווים ישראלים מנעו את התקיפה.  

יום ראשון, 29 בינואר 2017

                                מקרים בהם אכיפת חוק היא פשע
                                                   מאת: עמוס גבירץ      
   זאת לא פרובוקציה, אף שהקביעה שיש מקרים בהם אכיפת חוק היא פשע, עלולה להביאני למקומות מסוכנים, חשוב לי לדון בעניין.
   נתחיל במקרים מפורסמים בהיסטוריה, של חוקים נפשעים שאכיפתם היתה נפשעת: חוקי נירנברג נגד יהודי גרמניה, חוקי האפרטהייד של דרום אפריקה וחוקי הגזע של מדינות דרום ארה"ב. בכל המקרים האלה היו חוקים שפגעו בבני אדם בגלל שייכותם ולא בגלל מעשיהם. הנפגעים לא יכלו למנוע את רוע הגזרה בהתנהגותם.
   אצלנו זה יותר מורכב. לאורך שנות פעילותי בנושא של זכויות אדם ובמיוחד בנושא של הזכות לקורת גג, בישראל ובשטחים הכבושים, אני נתקל בטענת החוקיות של הריסת הבתים. אכן, מדינה מודרנית איננה יכולה להתקיים ללא חוקי תכנון ובניה. בהבדל מהחוקים הפליליים – שנותנים תוקף חוקי לערכים מוסריים (לא תגנוב לא תרצח וכו') – אלה חוקים בעזרתם מעצבת המדינה את המרחב הגיאוגרפי והדמוגרפי כרצונה. אלה חוקים שכשלעצמם אין להם משמעות מוסרית, אלא תכנונית. אחד מהמאפיינים החשובים של חוקים אלה הוא, שהם מאפשרים לפוליטיקאים ופקידים להחליט מה חוקי ומה לא. ממשלת ישראל החליטה לא להכיר בכפרי הבדואים שהיו באזור הסייג (דרומית לגדה המערבית) עוד לפני קום המדינה. ממשלת ישראל שהעבירה שבטים בדואים מאדמתם לאזור הסייג, נמנעה מלתת בסיס חוקי והכרה לכפרים שיצרה. ממשלת ישראל החליטה להכריז על רוב אדמות איזור הסייג כאדמות חקלאיות. כך נוצר מצב שכל בדואי המממש את זכות האדם לקורת גג בכפרו, מפר את החוק!
   מאחורי הדברים האלה מסתתרת מדיניות. יש לדעת שממשלות ישראל המשיכו לגרש בדואים מהמדינה עד 1959. לצד הגירושים ריכזו את שאר הבדואים באזור הסייג, תוך שגזלו מהם את אדמותיהם. משנות השישים החלו במדיניות של ריכוז הבדואים לעיירות. במילים אחרות מדובר באזרחים, שממשלות ישראל אינן רוצות בהם (כמו בכל אזרחיה הפלסטינים). מכיוון שאי-אפשר לגרשם, מנסים לצמצם עד כמה שניתן את אזור מחייתם, תוך גזילת כמעט כל אדמותיהם. מדובר במדיניות לאומנית-גזענית הפוגעת בבני אדם רק מכיוון שנולדו ערבים-פלסטינים במדינת היהודים. כמובן שאסור להגיד את הדברים האלה במפורש, אז יוצרים שיח שיקרי של אכיפת חוק. שימוש גזעני-לאומני בחוקים ניאטרלים. הרי אי-אפשר לגרש אנשים מבתיהם וכפריהם סתם. אז נוטעים יערות ולשם כך אוכפים את החוק על כפרים אותם רוצים לפנות. כך היה בטואייל אבו ג'רוואל, שפונה ללקייה הסמוכה והיום נטוע יער קק"ל על חורבותיו. כך הרסו כבר יותר ממאה פעמים את אל עראקיב, כי "צריך" להשלים את נטיעת יער השגרירים על חורבותיו. כך החליטו להקים את חירן היהודית דווקא על אום אל חירן הבדואית.
   כך גם בשטחים הכבושים. ביטלו את ועדות התכנון והבנייה הפלסטיניות והעבירו את סמכויותיהן לצה"ל. זה נמנע ממתן אישורי בנייה. פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתרים. צה"ל הורס בתים כדי לגרום לפלסטינים לעזוב את מקום מושבם או כדי להגביל את התפשטות יישוביהם. מספרים לשוטרים בישראל ולחיילים בשטחים הכבושים, שהם אוכפים חוק. לא מספרים להם שאכיפת החוק נעשית בשם מדיניות שאסור לדבר עליה בגלוי.
   את מפלגת "כך" של הרב כהנא הוציאו אל מחוץ לחוק, מכיוון שהכריזה בקולי קולות על מה שעושים ורוצים לעשות, אבל אסור לומר. את מפלגת "מולדת" גינו מאותן סיבות, רק שבראשה עמד גנרל בדימוס, שקשה היה להוציא אל מחוץ לחוק.

   אם באיזו שהיא מדינה בעולם היו מעזים לעשות ליהודים את מה שישראל עושה לאזרחיה הבדואים (ושאר אזרחיה הפלסטינים), או לפלסטינים שתחת כיבושה, היינו מכנים את אכיפת החוקים שלה כפשעים אנטישמיים. כאשר יוצרים מצב חוקי, בו אזרחים אינם יכולים לממש את זכויות האדם לקורת גג, בגלל שנולדו ערבים פלסטינים תחת השלטון הישראלי, אכיפת חוקי התכנון והבנייה נפשעת!    

יום שני, 23 בינואר 2017

                               "הכה ביהודים והצל את רוסיה"
                                              מאת: עמוס גבירץ
   נזכרתי בקריאת הקרב של פורעי קישינב (1903), ביום הקשה הזה של הרס הבתים באום אל חירן, שנגמר עם שני הרוגים. ראש ממשלת ישראל נמצא במצוקה קשה. חקירות מעשי השחיתות שלו, יכולות לגרום לסילוקו מתפקידו ואולי אף לשלחו למאסר. אז חייבים להסיט את תשומת הלב הציבורית ממעלליו. במצב זה מה יותר קל מאשר להבעיר את אש השנאה בין יהודים לערבים במדינה. בנוסף, פינוי עמונה מתקרב, וכדי להרגיע את שודדי הקרקעות מעמונה ותומכיהם, צריכים להראות "איזון". אז הורסים גם לערבים. קודם הרסו בקלנסווה ועכשיו הרסו לבדואים באום אל חירן.
   נולדתי בארץ וכמו כל בני דורי והדורות שנולדו כאן אחרינו, למדנו בשיעורי ההיסטוריה היהודית על האפליה השיטתית והרדיפות הבלתי פוסקות, שסבלו היהודים בארצות העולם בהן חיו כמיעוט. וזאת היתה אחת מהמטרות המרכזיות של הציונות. ליצור מדינה, בה היהודים יהיו אזרחים רצויים ולא יסבלו מאפליה ורדיפות. אנחנו לא חווינו על בשרנו מה זה להיות אזרח שנוא ולא רצוי בארצו. כבר כנער בבית הספר למדתי לחרדתי, שלמדינת ישראל יש מיעוט שנוא ולא רצוי. אז זה היה בדמות הממשל הצבאי שהוטל על אזרחי ישראל הערבים. זה לווה בגזל מסיבי של אדמות.
   ניתן היה לחשוב שהפרק האפל הזה בהיסטוריה של המדינה הצעירה, בא לסיומו עם ביטול הממשל הצבאי ב-1966. לצערי לא כך הדבר. לאורך שנים אנחנו רואים מדיניות מוסתרת, של כל ממשלות ישראל, הדואגת לצמצם ככל הניתן את שטחי המחייה של אזרחי ישראל הערבים פלסטינים. אנחנו רואים מדיניות אפליה כמעט בכל שטחי החיים. כל אלה נעשים בשקט וללא הבלטה כך שהחיים נמשכים ברמת סבירות המונעת התפרצויות.
   היום אוכלוסיית המיעוט שסובלת ממדיניות הממשלה יותר מכל, הם הבדואים בנגב. לממשלות ישראל יש מדיניות לרכז את כל הבדואים בנגב לעיירות. אז מונעים הכרה בכפריהם על כל המשתמע מכך: מניעת מים זורמים, מניעת חשמל, מניעת אישורי בנייה ומניעת שירותים מוניציפאליים; והנורא מכל, הריסת בתים (ב-2016 הרסו 1136 בתים), הגבלת שטחי מרעה והשמדת יבולים.
   כל ישראלי שנולד בארץ, אם הוא רוצה להבין, מה זה להיות אזרח נרדף ולא רצוי בארצו, צריך לבוא לנגב וללמוד על הנעשה שם. בדרך כלל הורסים בית או שניים בכפר וכך מונעים פריצת סערות ועימותים. וזה מצליח. עובדה התקשורת העברית מתעלמת מהנעשה בנגב. רק כאשר קורית התנגשות קשה עם הרוגים, היא מביאה את המלחמה החד צדדית – של ממשלת ישראל נגד אזרחיה הבדואים - שמתנהלת בנגב, למרכז תשומת הלב.
   את זה מבין ראש הממשלה נתניהו בשעת מצוקתו. אז מסלימים את המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל נגד אזרחיה הערבים-פלסטינים, וכך מנסים להסיט את דעת הקהל ממעשי השחיתות של נתניהו, ולחזק את תמיכת הימין הלאומני בהמשך שלטונו. "הכה בערבים והצל את נתניהו"...