יום שני, 22 באוגוסט 2016

515 - הריסת בתי בדואים בנגב


   ביום חמישי 18.8.16 באו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים ליום הריסת בתי בדואים בנגב. באום משאש, ליד כביש 25, הם הרסו רצפת בית. באל סדיר, ליד ערערה, הרסו מבנה. באום בטין, מזרחית לעומר, הרסו מבנה. הם הרסו שוב את אל עראקיב.

   באז-זרנוג, ליד כביש 25, תחת איומי נציגי הממשלה והשוטרים, אנשים הרסו בעצמם את ביתם.

515 - צה"ל חסם את כל הכניסות לכפר פלסטיני בבקעת הירדן


   בפברואר 2016 הרס צה"ל את רוב בתי הכפר הפלסטיני אל מקסר (ליד מחסום חמרה), שבבקעת הירדן. באותם ימים צה"ל חסם את הכניסות לכפר חוץ מאחת.

   ביום חמישי 18.8.16 חסם צה"ל את הכניסה היחידה לכפר. חלק מהעדרים נותרו מחוץ לכפר וכך גם מכלית מים המשמשת אותם.

   האם מתוכננת הריסה נוספת?!

יום שני, 15 באוגוסט 2016

514 - הריסת בתי בדואים בנגב


   ביום שני 8.8.16 הגיעו נציגי הממשלה מלווים בשוטרים והרסו בית בעיירה הבדואית שבנגב, כסייפה. לאחר מכן תחת איומים של נציגי הממשלה והמשטרה, הרסה משפחה בדואית שני בתים, השייכים לה, באום נמילה (צפונית לרהט).

514 - חיילי צה"ל עקרו עצי זית של פלסטינים


   השבוע הרסו בתים רבים ברחבי הגדה המערבית.

   בחרתי לפרסם מקרה של עקירת עצי זית. מדובר באדמות שצה"ל הכריז עליהן כאדמות סקר. אדמות שמנסים לגזול מהפלסטינים בעזרת שלילת הבעלות של הפלסטינים עליהן והעברתן לידי המדינה. במילים אחרות, להעביר אותן לבעלות יהודית.

   ביום שלישי הגיעו חיילי צה"ל ועקרו כ-250 עצי זית השייכים לכפריים פלסטינים מכפר איסכאכא, מזרחית להתנחלות אריאל.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2016

513 - קק"ל פלש לאדמת בדואי בנגב והרס בית בנגב


      ביום רביעי 3.8.16 נכנסו כלים של קק"ל לשטח של נורי אל עוקבי (בקרבת אשל הנשיא). מעמדה של האדמה שאליה פלשו קק"ל נמצאת בימים אלה בדיון בבית המשפט. נזכיר, לפני כעשר שנים הופקעו 12 דונם מהאדמה במחלוקת לטובת סלילת כביש 310.

   ביום חמישי 4.8.16 הגיעו נציגי הממשלה, מלווים בשוטרים לכפר הבדואי חשם זנה (ליד שגב שלום), והרסו בית שבו התגוררה אישה עם עשרה ילדים.


513 - צה"ל הרס בתי בדואים בבקעת הירדן


   ביום חמישי 4.8.16 הרסו חיילי צה"ל בישוב הבדואי אל-מערג'את, מצפון ליריחו, חמישה מבני מגורים ודיר. הכבשים והפרות ברחו בחלקן. לא רחוק משם, מהצד השני של הכביש הרסו מאהל ששימש את הרועים מהכפר.

  

יום שני, 1 באוגוסט 2016

במקום אל תגידו לא ידענו


                      משטרה המגנה על השודד במקום על הנשדד

                                                 מאת: עמוס גבירץ

   אתה בא לשם כפעיל זכויות אדם יהודי-ישראלי. הרי בבית הספר למדת על רדיפות היהודים לאורך ההיסטוריה של היותם מיעוט בקרב עמים אחרים. שוב ושוב שמעת איך נרדפו בני אדם, לא בגלל מעשיהם אלא בגלל שייכותם. אם לקחת ברצינות את העניין, הרי שאינך יכול להבין, איך מדינתם של הנרדפים, יכולה לרדוף את המיעוט החי בקרבה. הרי את שוד אדמותיהם של הבדואים מאל עראקיב ביצעו ומבצעים רק מפני שהם בדואים במדינת היהודים. אם היו יהודים, הרי שבעלותם על אדמותיהם היתה מכובדת. ואז מי שהיה מעז לנסות ולשדוד מהם את רכושם הקרקעי, היה נתקל בשוטרי משטרת ישראל, שהיו עוצרים אותו ומביאים אותו למשפט כשודד.

   והנה אתה מגיע למקום ביצוע שוד הקרקעות של משפחת אבו מדעם הבדואית ואתה רואה שזאת קק"ל, ששולחת את הבולדוזרים שלה לעבוד באדמות האמורות, ומשטרת ישראל במקום לעצור את השודדים, מגוננת עליהם מפני בעלי האדמה, שבייאושם מפגינים נגד שוד אדמתם. והנה העצורים הם לא השודדים, אלא המוחים כנגד מעשה השוד!

   כל זה נעשה כמובן בשם הציונות: הם באו ל"ארץ ריקה" ו"הפריחו את השממה". ואם הארץ לא ריקה, אז מרוקנים אותה. ואם אין שממה, יוצרים אותה, ולאחר מכן מפריחים אותה!

   ואני שגדלתי בקיבוץ ובית מאוד ציוני, ככל שאני נתקל בפרקטיקה הזאת, ברבות השנים הייתי צריך להכריע בין הציונות למוסר. כן, אני מרגיש הרבה יותר בן בית בין חברי היהודים (החילונים), מאשר בין חברי הבדואים או הפלסטינים.  אבל המוסר חייב להיות עיוור להבדלים הלאומיים, הדתיים, המגדריים והאחרים. שוד הוא שוד; גנבה היא גנבה; אלימות היא אלימות; דיכוי הוא דיכוי וכן הלאה.

   הראש האנושי (היהודי) ממציא לנו פטנטים. יצרו חוקי קרקעות, שנתנו תוקף חוקי למעשי שוד קרקעות. והיכן שזה לא הספיק, יצרו הלכות משפטיות מפוקפקות, כדי להשלים את המלאכה. והנה כמעט ואולי בכל המקרים שבעלותם של בדואים על אדמותיהם מגיע להכרעת בתי המשפט הישראלים, הם מפסידים!

   אבל בזה זה לא נגמר. בשנות החמישים של המאה שעברה, לצד גירוש בדואים מהארץ, שהמשיך עד 1959, ריכזה מדינת ישראל את רוב הבדואים, שנותרו בנגב, לאזור הסייג, דרומית לגדה המערבית. והנה זה פלא, בכפרי הבדואים שהיו מלפני קום המדינה באזור הסייג, לא הכירו, ובכפרים שהמדינה יצרה, גם לא הכירו. חוק התכנון והבניה 1965 וסיווג מרבית הקרקעות באזור הסייג כאדמות חקלאיות, הביאו לכך, שכל המבנים והאוהלים הפכו לבלתי חוקייםנוצר מצב בו כל בדואי החי בכפרו, בבואו לקיים את זכות האדם לקורת גג, מפר את חוקי המדינה. הוא אינו יכול לבקש או לקבל היתר בניה.

   והנה כל הפרקטיקה לנגד עינינו: הופכים את הקרבן לפושע! כאשר הוא נאבק על רכושו הקרקעי, הוא עובר על חוקי המדינה, וכך גם כאשר הוא בונה את ביתו.  

   אני יודע, דברי ירגיזו רבים. יש השואלים אותי: אז אתה נגד זכותנו לבוא לארץ? ואני משיב, אינני יודע אם יש או אין זכות לבוא לארץ. מה שאני יודע הוא, שבמידה ויש לנו זכות לבוא לארץ, אין לנו זכות לפגוע ביושביה מקודם. כאשר אנחנו פוגעים ביושביה מקודם, אנחנו מערערים על זכותנו לבוא לכאן. כל מה שנותר זה כוח המאפשר לנו לעשות זאת. חבל!

   אפשר לראות במאבק לזכויות האדם בישראל, מאבק על זכותנו לבוא לארץ!